סימני עריכה בתורה, חלק א': מכירת יוסף

סיפור יוסף ואחיו, מכירתו למצרים ועלייתו לגדולה, הוא אחד מהסיפורים המפורטים והיפים בתורה. על פי המסופר בחומש בראשית,¹ האחים שנאו את יוסף והחליטו להרוג אותו. בפועל, יוסף הושלך לבור והאחים החליטו לא להרוג אותו, אלא למכור אותו לשיירה של ישמעאלים היורדת למצרים:

לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו. וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה
בראשית, לז:כז-כח

לאחר מכן, האחים לוקחים את כתונת הפסים של יוסף, טובלים אותה בדם של תיש, ומביאים את הכתונת ליעקב ומבשרים לו את הבשורה המרה כי יוסף נטרף. בשלב זה התורה מספרת כי:

וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים
בראשית, לז:לו

שני פרקים אחר כך, התורה שוב מאשרת כי דווקא הישמעאלים הם האחראים למכירת יוסף לפוטיפר שר הטבחים:

וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה
בראשית, לט:א

בסיפור כולו ניתן לזהות ארבע קבוצות שונות: 1. אחי יוסף, 2. ישמעאלים, 3. מִדְיָנִים, 4. מְּדָנִים. כפי שנראה להלן, הרבה מפרשני המקרא מזהים את המְּדָנִים עם המִדְיָנִים; לשיטתם אלו קבוצה אחת בלבד ומדובר רק בהבדל של כתיב מלא או חסר. המוטיבציה של פרשני המקרא הנ"ל ברורה: אין טעם לסבך עוד יותר את הסיפור, עדיף להפחית במספר הקבוצות השונות. אמנם, לא כל פרשני המקרא מסכימים לכך, שהרי לאברהם אבינו היו שני בנים שונים מאשתו קטורה: אחד בשם מְדָן והשני בשם מִדְיָן.²

כך או כך, הסיפור כולו סובל משינויי נרטיב חדים מה שגורם לסדר המאורעות להיות כל כך לא ברור, שאי אפשר אפילו להבין כמה פעמים עבר יוסף מיד ליד, איזו קבוצה מכרה אותו, ולמי בדיוק היא מכרה אותו. אם אתם חושבים שכל הקושי הוא מדומיין, וכביכול מטרת המאמר שאתם קוראים כעת הוא להעמיס על הסיפור קשיים שאינם קיימים כלל, אז מחכה לכם הפתעה גדולה. אתם לא תאמינו עד כמה פרשני המקרא התקשו בפענוח הטקסט, קושי שהוליד מספר גדול בצורה מביכה של דעות לגבי מה באמת קרה שם. אתם מוזמנים לפתוח "מקראות גדולות" ולהיווכח בעצמכם. אך אין צורך שתעבדו קשה, כי השיטות המרכזיות מפורטות להלן:

רשימת השיטות השונות בהבנת סיפור מכירת יוסף

רש"י מזהה את המִדְיָנִים עם המְּדָנִים כשיירה אחת, ואת הישמעאלים כשיירה אחרת. לשיטתו, יוסף נמכר שלוש פעמים: מהאחים לישמעאלים, מהישמעאלים למדינים, והם מכרו אותו לפוטיפר במצרים.³ רש"י אינו מסביר איך ייתכן כי שני פרקים לאחר מכן,⁴ התורה אומרת במפורש כי הישמעאלים הם אלו שמכרו את יוסף לפוטיפר, ולא המדינים. רש"י פשוט מתעלם מהסתירה הנ"ל.
אבן עזרא חולק על רש"י, ומציע פתרון שעוקף את כל הקשיים בקפיצה אחת. לשיטתו של אבן עזרא, הישמעאלים, המדינים והמדנים כולם זהים זה לזה, ומדובר באותה קבוצת אנשים הכוללת שיירה אחת בלבד, אלא שהתורה פשוט קוראת להם בשמות שונים. אבן עזרא לא עונה על השאלה המתבקשת מדוע התורה מחליפה שמות תוך כדי הסיפור, ומקשה על הקורא להבין את המתרחש. מכל מקום, לשיטתו של אבן עזרא יוסף נמכר רק פעמיים: פעם ראשונה מהאחים לשיירה, ופעם שניה השיירה מכרה את יוסף לפוטיפר. כמו רש"י, אבן עזרא בפירושו כלל לא מזכיר במפורש את המדנים, הוא ממילא מזהה אותם אוטומטית עם המדינים; אבן עזרא רק מחדש כי המדינים הם גם ישמעאלים.⁵
הרמב"ן לא מקבל את פירושו של אבן עזרא ומקשה עליו ממקומות אחרים במקרא, ולכן הוא מסיק כי המדינים והישמעאלים הם אומות נפרדות, בניגוד לדעתו של אבן עזרא.⁶ אמנם, הרמב"ן חולק גם על רש"י במספר המכירות, ולדעתו יוסף לא נמכר שלוש פעמים, אלא רק פעמיים כמו שסובר האבן עזרא. כיצד כל זה ייתכן? לפי הרמב"ן, השיירה הייתה מורכבת מישמעאלים ומדינים גם יחד. אחי יוסף זיהו את השיירה כישמעאלים, אלא שהישמעאלים היו רק בעלי הגמלים, והמדינים היו בעלי הסחורה. במילים אחרות: המדינים שכרו את הגמלים מהישמעאלים להובלת הסחורה שבבעלותם. אמנם הפסוקים אומרים במפורש שיוסף נמכר לישמעאלים (לא נמסר להם), וכן נאמר במפורש כי פוטיפר קנה את יוסף מהישמעאלים, אך לדעת הרמב"ן המכירה עצמה מבחינה משפטית הייתה רק למדינים בעלי הסחורה, אך הישמעאלים מובילי הגמלים לקחו את יוסף למשמרת בלבד. לכן יוסף נמכר רק פעמיים: מהאחים למדינים ומהם לפוטיפר.
פירוש אור החיים,⁷ גם נצמד לשתי מכירות בלבד ושיירה אחת, בדומה לרמב"ן. אלא שהוא מייחס תפקיד שונה לכל קבוצה; לשיטתו, הישמעאלים היו בעלי הכסף אבל המדינים ידעו את שער החליפין. זו הסיבה לדעתו מדוע לפעמים נאמר ישמעאלים ולפעמים מדינים, זאת משום שהם קנו אותו ביחד, בשותפות, ולכל אחד מהם היה חלק ברווחים.
הרא"ם בפירושו לתורה מציע גרסה שונה:⁸ הוא מסכים עם רש"י כי יוסף נמכר שלוש פעמים, אבל הופך את סדר המכירה: האחים מכרו את יוסף למדנים/מדינים, והם מכרו את יוסף לישמעאלים ואלו בתורם מכרו אותו לפוטיפר. לשיטת הרא"ם, הפסוק שאומר שפוטיפר קנה את יוסף מהישמעאלים הוא הקובע, ואת הפסוק שסותר זאת ואומר שהמדנים מכרו את יוסף לפוטיפר, יש לפרש כאילו כתוב שהם מכרו אותו לישמעאלים ומהם נמכר יוסף לפוטיפר.
הרשב"ם גם סובר – כמו הרא"ם – כי המדינים מכרו את יוסף לישמעאלים, אבל לשיטתו האחים לא ידעו על זה כלל! לכן יוסף נמכר רק פעמיים: מהמדינים לישמעאלים, ומהם לפוטיפר, האחים לא היו כלל צד בענין. את הפסוק שאומר במפורש כי המדנים מכרו את יוסף לפוטיפר, רשב״ם מפרש כי מדובר בעצם בישמעאלים.⁹
פירוש דעת זקנים חולק על כולם.¹⁰ לשיטתו, הישמעאלים, המדנים והמדינים כולם קבוצות שונות, בשלוש שיירות שונות, ויוסף נמכר ארבע פעמים: האחים רצו למכור אותו לישמעאלים, אך לבסוף מכרו אותו למדינים שעברו במקום. אחר כך הגיעו הישמעאלים שקנו אותו מהמדינים, והם מכרו אותו למדנים, והמדנים מכרו את יוסף לפוטיפר, שבכלל לא האמין למדנים שיוסף הוא עבד שנמכר באופן חוקי, אלא חשב שהוא עבד שנגנב. המדנים היו צריכים לחפש את הישמעאלים כדי שיעידו על חוקיות המכירה!¹¹
הריב"א¹² מביא פירוש בשם רבינו תם כי האחים מכרו את יוסף לישמעאלים בעודו בבור, והישמעאלים פחדו להוציא אותו משם בגלל שהיו בבור נחשים. העסק נשאר תקוע, עד שהגיעו מדינים הידועים כמכשפים. הישמעאלים שכרו את המדינים כדי שיוציאו את יוסף מהבור והם הצליחו לעשות זאת בכשפיהם. פעולת ההוצאה של יוסף מהבור על ידי המדינים רק נראית כמכירה, אך היא אינה באמת כזו.
לחז"ל גם יש דעות מיוחדות משלהם:¹³ רבי יודן אמנם מזהה את המדינים עם המדנים כקבוצה אחת, אך עדיין הוא סובר שיוסף נמכר ארבע פעמים! כיצד? מהאחים לישמעאלים, מהם לסוחרים (קבוצה חדשה נפרדת), מהסוחרים למדינים, ומהם לפוטיפר.
רב הונא מסכים עם רבי יודן, אך מצליח לזהות בפסוקים מכירה חמישית נוספת! לשיטתו, המדינים לא מכרו את יוסף ישירות לפוטיפר, אלא קודם מכרו אותו למשרד העבדים הממשלתי במצרים,¹⁴ ומשם קנה אותו פוטיפר.

מי אשם?

לאור כל האמור לעיל, חייבים להודות כי השאלה המתבקשת היא:

ריבונו של עולם, מי אחראי לכל המבוכה הזו?

האם ניתן ברצינות להניח, כי אלוהים שהכתיב את התורה למשה, הוא אחראי לכך? האם באמת ניתן לטעון כי אלוהים אינו מסוגל לכתוב בפשטות מה התרחש, עד כדי כך שניתן למצוא עשרה דעות שונות, כל דעה מבינה באופן אחר את הסיפור?

חשבו על כך: כיצד הבינו בני ישראל את הסיפור בשעה שקיבלו את התורה ממשה? האם התווכחו ביניהם מה הפירוש הנכון? האם משה בעצמו, בשעה שכתב את התורה, העז לשאול את אלוהים בו במקום למה הוא מתכוון?

מי יודע, אולי אלוהים אכן מסר למשה את כוונתו, כך שלבני ישראל במדבר היה פירוש נכון של הסיפור. אם כן, ברור כי פירוש זה לא עבר במסורת, אלא אבד ונשכח במהלך הדורות. מכאן נובע כי פירושי התורה לא בהכרח עוברים במסורת מאב לבן ומרב לתלמיד בצורה כל כך מדויקת, כפי שטוענים הרבנים. אמנם מדובר בסיפור מכירת יוסף ולא בפירושים הלכתיים של מצוות התורה, אך אין זה משנה כלל; הרי כל מי שלמד אי פעם תלמוד יודע כי גם החלק ההלכתי בתלמוד מבוסס בסופו של דבר על פרשנות של הטקסט המקראי.

מכל האמור לעיל, ברור ופשוט כי הפסוקים המתארים את מכירת יוסף קשים להבנה. לא מדובר באשליה; גדולי פרשני המקרא ניסו את כוחם בהבנת המסופר בתורה.

נרטיבים שונים לסיפור מכירת יוסף

הסבר אפשרי לסיבת הקושי בפסוקים, הוא שככל הנראה סיפור מכירת יוסף הורכב ממקורות שונים.¹⁵ קל במיוחד לזהות טביעת אצבע של הרכבת מקורות שונים, כאשר הסיפור עובר באופן חד ופתאומי מנרטיב אחד למשנהו. כפי שראינו בסיפור מכירת יוסף, המעברים החדים מישמעאלים למדינים ושוב לישמעאלים ובחזרה למדנים ולבסוף לישמעאלים וכו', כל אלה מאששים את ההנחה כי עורך הסיפור ניסה לשלב ביחד שני נרטיבים שונים.

בנוסף לכך, מסתבר כי לאורך פרק ל"ז כולו, ההבדלים בנרטיב לא באים לידי ביטוי רק בזהות אנשי השיירה: ישמעאלים, מדנים או מדינים. מסתבר כי ניתן לפצל את כל הפרק לשני סיפורים מקבילים, שניהם מתארים את מפגש יוסף עם אחיו ומכירתו, אך כל סיפור נבדל מחברו במספר פרטים שונים, כפי שנראה להלן:

בסיפור הראשון האחים שונאים את יוסף לא בגלל מעמדו המיוחד אלא כי הוא מוציא את דיבתם רעה. לעומת זאת, בסיפור השני הם שונאים אותו כי הוא בן מועדף; יעקב הכין לו כתונת פסים והוא מתנשא עליהם עם חלומות מגלומניים.
בשני הסיפורים אחי יוסף מנסים להרוג אותו. בסיפור הראשון, ראובן מונע זאת מהם ומציע להשליכו לבור כדי להוציאו משם אחר כך, ויוסף אכן מושלך לבור. לעומת זאת, בסיפור השני יהודה מונע זאת ומציע למכור אותו, ויוסף לא מושלך לבור כלל.
בסיפור הראשון המדינים מוציאים את יוסף מהבור ללא ידיעתם של אחי יוסף, והמדינים הם אלה שמביאים אותו לפוטיפר במצרים. בסיפור השני לעומת זאת, אחי יוסף מוכרים אותו לישמעאלים, והם בתורם מוסרים אותו לפוטיפר, כפי שמוזכר לאחר מכן.¹⁶

להלן שתי הגרסאות המופרדות: כתומה, וסגולה. בכל גרסה הסימן: […] מציין "קפיצה" או נתק בין שני פסוקים לא עוקבים. למעשה, הסימן […] בכל גרסה מציין את נוכחותה של הגרסה השנייה בנוסח המשולב, כפי שהוא בידינו היום. מספרי הפסוקים מסומנים בסוגריים עגולות.

נרטיב ראשון: (ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם […] (יב) וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. (יג) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. (יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. (טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. (טז) וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. (יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. (יח) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ […] (כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. (כב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו […] (כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. (כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם […] (כח) וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר […] (כט) וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. (ל) וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא […] (לו) וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.

שימו לב כי הנרטיב הראשון מתאים לדברי יוסף לשר המשקים, בזמן שהיה בכלא המצרי:

כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר
בראשית, מ:טו

לפי הנרטיב הזה, יוסף אכן נגנב על ידי המדינים, לאחר שאחיו כבר חשבו שהוא מת בבור, לפני שראובן שב לבור במטרה להצילו.

נרטיב שני: (ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. (ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. (ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. (ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. (ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶין לַאֲלֻמָּתִי. (ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. (ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. (י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה. (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר […] (יט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. (כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. […] (כג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. […] (כה) […] וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. (כו) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. (כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו (כח) […] וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה […] (לא) וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. (לב) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא. (לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. (לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. (לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.

שימו לב כי הנרטיב השני מתאים לדברי יוסף לאחיו לאחר שעלה לגדולה במצרים:

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.
בראשית, מה:ד-ה

לפי הנרטיב הזה, יוסף אכן נמכר לישמעאלים על ידי אחיו.

פרק ל"ז [↩]
בראשית, כה:א-ב [↩]
רש"י, בראשית, לז:כח [↩]
בראשית, לט:א [↩]
אבן עזרא, בראשית, לז:כח. בהקשר זה מעניין לציין כי המהר"ל מפראג מנסה למצוא את הסיבה להחלפת השמות. בפירושו "גור אריה" על התורה הוא מסביר כי התורה מזהה את אנשי השיירה כמדינים, כי זו האמת, והתורה יודעת את המציאות בפועל. לעומת זאת, אחי יוסף וגם פוטיפר מזהים את השיירה כישמעאלים אך זו פשוט טעות בזיהוי! במילים אחרות: התורה מחליפה נקודות מבט תוך כדי הסיפור. [↩]
רמב"ן, בראשית, לז:כה [↩]
רבי חיים בן עטר, בראשית, לז:כח [↩]
רבי אליהו בן אברהם מזרחי, בראשית, לז:כח [↩]
רשב״ם, בראשית, לז:כח,לו [↩]
דעת זקנים, בראשית, לז:כח [↩]
דרישתו של פוטיפר נמצאת במדרש בראשית רבה פו:ג, ומכירתו של יוסף ארבע פעמים בבראשית רבה פד:ח [↩]
רבי יהודה בן אליעזר, בראשית, לז:כח [↩]
בראשית רבה פד:כב [↩]
דימוסיא של מדינה [↩]
הוצע על ידי פרופ' ברוך שוורץ מהאוניברסיטה העברית. [↩]
פרק ל"ט פסוק א' [↩]