כנראה הדוגמה הבולטת ביותר שממנה ניתן להסיק בבירור כי חומש דברים הוא מקור נפרד, נמצאת בתפיסה השונה שיש לחומש דברים לגבי השאלה מי הם הכהנים, וכן היחס ביניהם לבין שבט לוי כולו.
חומשים ויקרא-במדבר מבצעים הבחנה ברורה בין הכהנים לבין הלווים. הכהנים אלו צאצאיו הזכרים של אהרן, ויש עבודות שרק להם מותר לבצע, כגון: הקרבת קרבנות, ברכת כהנים, נגעי צרעת וכו'. במקומות רבים החומשים מדגישים כי הכהנים צריכים להיות מיוחסים דווקא לאהרן, וכל זכר אחר בשבט לוי שאינו צאצא ישיר של אהרן אינו נחשב כהן. להלן מספר דוגמאות:
וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר
וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב
וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם.1
הלווים לעומת זאת, הם כל הזכרים השייכים לשבט לוי שאינם צאצאיו הישירים של אהרן, ולכן אינם כהנים. תפקידם של הלווים הוא לשרת את הכוהנים:
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ … וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת2
חומש במדבר חוזר על הוראות אלה גם לאחר המרד של קורח ועדתו.3 כמו לכהנים, גם ללווים יש תפקידים המיוחדים אך ורק להם, לדוגמה: לשאת את ארון הברית, ודווקא לאחר שהכהנים מכסים אותו.4 בנוסף, לכהנים וללווים יש גם זכויות והטבות שונות, ומה שמקבלים הכהנים לא מקבלים הלווים, ולהיפך.5
בניגוד לחומשים ויקרא/במדבר, חומש דברים מתאר את הדברים בצורה שונה לחלוטין. חומש דברים אינו מזכיר אפילו פעם אחת בלבד את הייחוס הנדרש של הכהנים לאהרן. אמנם החומש מציין כי אלעזר בן אהרן קיבל את תפקיד הכהן הגדול לאחר מותו של אהרן אביו,6 אך בשום מקום אחר בחומש דברים לא מודגש כי הכהנים באופן עקרוני צריכים להיות דווקא צאצאיו הישירים של אהרן. תיאור היחס בין הכהנים והלווים משתנה לגמרי:
לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם
וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע
הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת.7
שימו לב כיצד חומש דברים משתמש בביטויים שלא הופיעו כלל בחומשים קודמים: 1. הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, 2. הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי. אם היה מונח לפנינו חומש דברים בלבד, ההבנה הפשוטה של הטקסט היתה כי הכהנים הם למעשה כל שבט לוי כולו!
ברור כי חז"ל בתלמוד שמו לב להבדלים הללו, וכצפוי פירשו את הביטויים הנ"ל בהתאם למה שכבר נאמר קודם לכן בחומשים ויקרא-במדבר. במילים אחרות: ע"פ חז"ל, כל פעם שנאמר בחומש דברים: "הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם", או: "הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי" הכוונה לכהנים צאצאי אהרן בלבד שהם ממילא גם חלק מתוך שבט לוי.8 חז"ל כמובן רואים את התורה כולה כיחידה אחת שניתנה ממקור בודד, ולכן ברור מדוע הם מפרשים את הביטויים הנ"ל בדיוק כך. אלא שעדיין מדובר בעובדה צורמת: ללא קריאה קודמת בחומשים ויקרא-במדבר, לא היינו מעלים על דעתנו להבדיל בין הכהנים לבין שבט לוי, כי בכל חומש דברים אין אפילו רמז קל שבקלים כי הכהנים ושאר שבט לוי (לווים) אלו שתי קבוצות נפרדות!
גם אם נשתמש בתירוץ הידוע כי חומש דברים הוא למעשה נאומו של משה – וזו הסיבה לשינוי והחלפת הנוסח – עדיין ניתן לראות כי ביטויים אלה מופיעים גם בסוף חומש דברים כאשר משה כבר אינו הדובר. להלן שתי דוגמאות:
- בפסוק: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ".9 פסוק זה מופיע לאחר שמשה מסיים את נאומו בו הוא משתמש בגוף ראשון, והחומש חוזר לתאר את משה בגוף שלישי, ע"י צופה מבחוץ (כמו בשאר התורה כולה).
- בפסוק: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"10 גם כאן, לא מדובר בפסוק מתוך נאומו של משה. שימו לב כיצד הכהנים בני לוי הם אלה שנושאים את ארון הברית, בניגוד לנאמר בחומשים הקודמים כי הכהנים משמשים את הארון, אך לא נושאים אותו, שהרי נשיאת הארון הוא תפקיד הלווים.
בהמשך הפרק מופיע פסוק נוסף: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לֵאמֹר. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד".11 לאור הנאמר בחומשים קודמים, היינו מצפים כי לאחר שמשה סיים לכתוב את התורה הוא ייתן אותה לכהנים, שהרי רק להם – ולא ללווים – יש גישה לארון. אך לפי חומש דברים, משה נותן את התורה לנושאי הארון, הלווים, שגם להם יש גישה לארון הברית, כי הם עצמם גם הכהנים.
מעניין לציין כי גם בתחילת ספר יהושע מופיע הביטוי: "הכהנים הלווים", ושוב הכהנים הם אלה שנושאים את הארון, בפעם הראשונה בחציית הירדן ופעם נוספת בכיבוש יריחו.12 ההסבר של חז"ל, הוא שהכהנים אכן נשאו את הארון במקום הלווים, אבל רק במקרים יוצאי דופן או בעלי חשיבות מיוחדת.13 תירוץ זה לכל היותר מצביע על הבעיה, אבל לא פותר אותה, כי הוא לא באמת מסביר מדוע בכל מה שקשור לנושא הכהנים/לווים, חומש דברים נראה כמקור נפרד בפני עצמו.
באופן כללי, חומשים ויקרא\במדבר לא מספקים סיבה מדוע רק צאצאי אהרן קיבלו מעמד של כהונה, ושאר בני שבט לוי לא קיבלו; נראה כי מדובר ברצונו השרירותי של יהוה, ללא כל סיבה נראית לעין: אהרן ובניו הם כהנים, והם קיבלו את שאר בני שבט לוי כמשרתים ועוזרים.14 בחומש דברים לעומת זאת, המצב הפוך: אין רמז כי לצאצאי אהרן יש מעמד מיוחד; כל שבט לוי יכולים לשמש בתפקיד כהונה, כי הם נשארו נאמנים למשה לאחר חטא העגל: "בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה".15 שימו לב כיצד – על פי חומש דברים – שבט לוי כולו אחראי לברך את ישראל, תפקיד שבחומש במדבר שמור אך ורק לכהנים בני אהרן.16
זו גם הסיבה מדוע כאשר חומש דברים מזכיר את מעשה קורח ועדתו, באופן מפתיע קורח מושמט לחלוטין מסיפור המעשה: "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל".17 קורח אינו מוזכר כי הוא חלק משבט לוי, והרי על פי חומש דברים קורח בעצמו גם כהן; רק דתן ואבירם נענשו שהרי היו משבט ראובן, ולא לוי.
המקום הבולט ביותר בחומש דברים בו ניתן לראות בבירור את התפיסה המנוגדת לחומשים קודמים, הוא בשמונת הפסוקים הראשונים של פרק י"ח:
"לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ. כִּי בוֹ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְהוָה הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים. וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה. וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְהוָה. חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת".
במבט ראשון, ניתן לטעות ולחשוב כי החומש מפריד בין הכהנים לבין הלווים, כי החומש אכן מתייחס לכהנים בנפרד בחלק מהפסוקים, וללווים בנפרד בפסוקים אחרים. אלא שמדובר במסקנה מוטעית, והחומש לא באמת מפריד בין הכהנים והלווים, וזאת ניתן לראות ממספר סיבות:
- כבר בפסוק הפתיחה, החומש מזהה את הכהנים עם כל שבט לוי: "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי", כלומר: אין הפרדה בין שני המעמדות,
- הכהנים המוזכרים בפסוקים לאחר מכן, מתוארים ככאלה שנבחרו מכל שבטי ישראל: "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה … כִּי בוֹ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ", מה שמעיד על כך שמעמד הכהונה שייך לשבט שלם – שבט לוי – ולא רק לצאצאי אהרן,
- גם הכהנים וגם הלווים מתוארים כמי שמשרתים את יהוה, כלומר: הביטוי "לשרת" מתאר בפסוקים את הכהנים והלווים באופן זהה.
הפירוש הנכון והפשוט של שמונת פסוקים האלה, הוא שכל אחד משבט לוי יכול להיות כהן אם יבחר רק בכך! זו היא למעשה תפיסת הכהונה של חומש דברים, וניתן בבירור לראות זאת בפשטות בפסוקים עצמם:
- הפסוקים פותחים בהכרזה כי לשבט לוי כולו אין נחלת קרקע בארץ כנען כמו שאר שבטי ישראל.
- לאחר מכן הפסוקים מתארים את המתנות והזכויות המגיעות לכהנים,
- מיד לאחר מכן החומש מבהיר כי כל אחד משבט לוי יכול להפוך לכהן אם ירצה בכך,
- החומש מוסיף ומדגיש כי אם הלוי יבחר להפוך לכהן, הוא יהיה זכאי לכל המתנות והזכויות המוזכרות לכהנים בפסוקים הקודמים: "חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת", כלומר: אותו לוי כעת רשאי לאכול שווה בשווה בקורבנות, כמו שאר אחיו הלווים שבחרו לשרת בכהונה.
מעניין לציין כי גם בספר שופטים פרק י"ז, בסיפור הידוע על פסל מיכה, מתואר כיצד איש לוי שגר בנחלת שבט יהודה, נדד לנחלת שבט אפרים לחפש מקום חדש להתיישב בו. כאשר הגיע לשם, פגש הלוי אדם בשם מיכה, שהציע לו להישאר בביתו ולתפקד בתור כהן.
אין מנוס מהמסקנה כי התורה עצמה נחלקת בשאלה מי הם הכהנים: לפי ויקרא/במדבר אלו צאצאיו הישירים של אהרן, ולפי דברים כל שבט לוי רשאי לשמש בכהונה. בנושא זה חומש דברים נראה בבירור כאילו יצא ממקור אחד ונפרד לשאר החומשים.
כצפוי, כל האמור לעיל מתאר רק דוגמה אחת. בפרקים הבאים נדון במגוון דוגמאות נוספות.
- ויקרא, א:ז-ח, ב:ב, ג:ב, יג:ב, במדבר, ו:כג [↩]
- במדבר, ג:ה-ט [↩]
- במדבר, יח:א-ז [↩]
- במדבר, ד:ה-כ [↩]
- במדבר, יח:ח-כד [↩]
- דברים י:ו [↩]
- דברים, יח:א, יז:ט, יז:יח, כא:ה, כד:ח, לא:ט [↩]
- בבלי, יבמות פו:ב, חולין כד:ב [↩]
- דברים, כז:ט [↩]
- דברים, לא:ט [↩]
- דברים, לא:כד-כו [↩]
- פרק ג' ופרק ו'. [↩]
- בבלי, סוטה, לג:ב [↩]
- יש לשים לב כי כל בני שבט לוי נשארו נאמנים למשה לאחר חטא העגל, ולכן זו אינה הסיבה מדוע רק אהרן ובניו קיבלו כהונה (שמות, לב:כו-כח). [↩]
- דברים, י:ח [↩]
- במדבר, ו:כב-כג [↩]
- דברים, יא:ו [↩]