כנראה אי ההתאמה החמורה ביותר בין חומש דברים לשאר חומשי התורה, נמצאת בעובדה כי משה בנאומו מעיד על כך שהוא עצמו אינו יודע כלל על קיומם של שאר חומשי התורה וגם לא על המצוות שבהם. במבט ראשון זו נראית טענה מוזרה ביותר, ובפרט לאנשים שמכירים את ספר התורה, אנשים שכבר קראו ולמדו את התורה. אך כפי שנראה להלן, מתוך נאומו של משה עולה בבירור כי רק בשנת הארבעים, לפני הכניסה לארץ, משה מבחינתו מוסר בפעם הראשונה והיחידה את כל המצוות שקיבל בסיני, עשרות שנים לפני כן. כיצד?
בתחילת חומש דברים, משה פותח בסקירה היסטורית קצרה, הכוללת את מעשה המרגלים, מסעות ישראל בעבר הירדן המזרחי ומלחמות סיחון ועוג.1 לאחר מכן, משה מזכיר לבני ישראל את מעמד הר סיני, ומדגיש שלושה דברים:2
- עשרת הדברות נמסרו לבני ישראל ישירות מפיו של אלוהים.
- עשרת הדברות תועדו בפועל על לוחות הברית.
- אלוהים מסר למשה חוקים ומשפטים בנוסף על עשרת הדברות, כדי שיקיימו אותם בארץ.3
לאחר מכן, משה מפרט את עשרת הדברות,4 ומציין כיצד בני ישראל – לאחר עשרת הדברות – ביקשו ממשה שהוא בעצמו ימסור להם את שאר דברי אלוהים, כי הם בקושי החזיקו מעמד אל מול קולו הנורא של אלוהים, ואם ימשיכו ככה לבסוף ימותו:
וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ
דברים, ה:כא-כג
משה ממשיך ומספר כי אלוהים מסכים לבקשתם של בני ישראל, ומודיע על כוונתו למסור את שאר המצוות למשה בלבד, כדי שהוא ימסור אותם לבני ישראל:
לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם. וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ
דברים, ה:כו-כז
ואז משה מכריז על כוונתו למסור בפועל לבני ישראל את המצוות והחוקים שקיבל מאת האלוהים במעמד הר סיני:
וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ
דברים, ו:א
שימו לב:
משה בפסוק ו:א מכריז מפורשות כי כעת הוא ממלא אחר פקודתו של אלוהים מפסוקים ה:כו-כז, עקב בקשתם של בני ישראל מפסוקים ה:כא-כג !!!
במילים פשוטות, משה אומר לבני ישראל: זוכרים את מעמד הר סיני ועשרת הדברות? זוכרים כי ביקשתם מאלוהים שלא ימסור לכם את שאר המצוות באופן ישיר, אלא רק דרכי? אז אלוהים הסכים לבקשתכם, והנה כעת אני מוסר לכם את המצוות שאלוהים נתן לי בשבילכם!
יוצא מכאן כי משה בנאומו מעיד על עצמו כי רק בשנת הארבעים, סמוך לכניסה לארץ, הוא מוסר לבני ישראל את מצוות אלוהים שניתנו לו לאחר מעמד הר סיני, ומסירה זו היא הראשונה והיחידה. על פי ספר דברים לכשעצמו, משה כלל אינו מכיר את המצוות המופיעות בשאר החומשים. משה מכיר רק את המצוות שמפורטות בחומש דברים והוא מוסר אותם כעת לישראל בפעם הראשונה !!!
הנאום של משה בחומש דברים, ביחד עם המצוות המפורטות בו, רואה את עצמו – על פי עדותו שלו – כחיבור עצמאי נפרד, והוא התורה בה"א הידיעה שמסר משה לבני ישראל !!!
באופן זה מוסברים כל הקשיים שהזכרנו בפרקים הקודמים:
- זו הסיבה מדוע יש פערים ואי התאמות בין המסופר בחומש דברים לבין המסופר בשאר החומשים.
- זו הסיבה מדוע משה מצטט באופן "שגוי" את עשרת הדברות; הוא פשוט לא מכיר גרסה אחרת.
- זו הסיבה מדוע יש מצוות חדשות בחומש דברים, ואף המצוות שכבר הופיעו קודם לכן, כעת נמסרות בגרסה אחרת ואף כזו שסותרת את הגרסה המקבילה.
- זו הסיבה מדוע משה בנאומו אינו מזכיר את הר סיני אפילו פעם אחת בלבד, אלא תמיד קורא למקום "חורב", בעוד שבשאר החומשים, שם המקום שבו בני ישראל קיבלו את התורה נקרא בשם: "סִינַי" בנוסף לשם: "חוֹרֵב".5
אך הדבר המדהים באמת הוא זה: אף על פי שהמסקנות האמורות לעיל נובעות מפשט הפסוקים באופן ברור, למרות זאת תגלו כי כמעט כל ציבור המאמינים, ללא יוצא מן הכלל, כלל לא שמים לב לכך. בגלל שחומש דברים הפך להיות חלק בלתי נפרד מספר התורה, הקריאה בו הפכה באופן אוטומטי לקריאה מתוך משקפי המסורת. מתוך משקפיים אלו, התפיסה כי משה קיבל תורה ומצוות מסיני, מסר אותם לבני ישראל באוהל מועד במדבר, ולפני הכניסה לארץ מסר אותם בשנית – בשינויים כאלה ואחרים – תפיסה זו הפכה להיות דבר מובן מאליו שלא דורש בדיקה נוספת.
אך כפי שראינו לעיל, על פי פשט הכתוב בחומש דברים, משה מסר את מצוות האלוהים לישראל פעם אחת ויחידה, בשנת הארבעים לפני הכניסה לארץ, והמצוות שהוא מסר מפורטות רק בחומש דברים בלבד ולא בשום מקום אחר.6
נספח
להלן מובאת התייחסות קצרה למגוון מילים וביטויים שמופיעים אך ורק בחומש דברים בלבד:
בספר יהושע ניתן למצוא מספר פעמים את הביטוי: "תורת משה" או "ספר התורה" בהקשרים שונים. מעניין לציין כי בכל מקום ניתן לראות בבירור כי ההתייחסות היא דווקא לחומש דברים, ולא לשאר החומשים. כבר בפתיחת ספר יהושע, אנו קוראים את דברי העידוד של אלוהים ליהושע:
חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם. רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל
יהושע, א:ו-ח
ניתן לראות מיד ביטויים שמופיעים רק בחומש דברים ולא בשאר חומשי התורה, כגון: "חֲזַק וֶאֱמָץ",7 וכן "אַל תָּסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל".8
בנוסף, ניתן לראות אזכור מפורש של הביטוי: "סֵפֶר הַתּוֹרָה". ביטוי זה נזכר פעם נוספת ביהושע פרק ח',9 בו מתוארת בנית המזבח מאבנים שלמות, כתיבת התורה על האבנים, וקריאת הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל; כל ההוראות הנ"ל נאמרו על ידי משה בחומש דברים פרק כ"ז.
במקומות נוספים יהושע מזכיר ביטויים שמיוחדים לחומש דברים בלבד. לדוגמה, בדבריו לשנים וחצי השבטים:
רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם
וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול
וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד
יהושע, כב:ה, כג:ו, כג:יד
ההוראה "לשמור ולעשות" היא הוראה שמיוחדת לחומש דברים וחוזרת בו מספר פעמים רב.10. גם הדרישה לאהוב את אלוהים – כמו הציווי לפחד מפניו – הוא אחד מחידושיו של משה בחומש דברים. אלוהים בעצמו אינו מצווה שיאהבו אותו או שיראו מפניו באף אחד מארבעת חומשי תורה. רק בחומש דברים, משה בפעם הראשונה מדגיש – שוב ושוב – את הציווי לאהוב את אלוהים ולירא מפניו.11 גם הביטוי: "בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" הוא ביטוי מובהק בחומש דברים בלבד.12
- דברים, פרקים א-ג [↩]
- דברים, ד:ט-יד [↩]
- משה אומר זאת אף בפסוק ה': "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ", וראו פירושו של הרמב"ן על לשון הפסוק. בסוף הפרק, פסוקים מ"א עד מ"ט, מופיע קטע שאינו חלק מנאומו של משה, אלא תוספת חיצונית. הלשון משתנה מגוף ראשון לגוף שלישי, ומטרת הקטע הנ"ל היא לתזכר את הקורא על מעשיו של משה. מפסוק מ"ה נראה כי משה מסר את המצוות לבני ישראל מיד לאחר יציאת מצרים: "אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם", אלא שפסוק אחד לאחר מכן, מתברר כי הביטוי "בצאתם ממצרים" מתאר באופן כללי את כל נדודי המדבר, כולל שנת הארבעים: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם" [↩]
- בשינויים קלים לעומת הגרסה שבחומש שמות, מה שמעיד כי משה אינו מכיר גרסה זו, כפי שראינו לעיל בהרחבה. [↩]
- פעם אחת בלבד נזכרת המילה "סִינַי" בחומש דברים, בפרק ל"ג פסוק ב' בתחילת ברכת משה לשבטים. כפי שראינו בפרקים הקודמים, ברכת משה היא נספח לנאומו של משה ואינה חלק ממנו, בדומה לשירת האזינו. [↩]
- כמו כן, בסוף פרשת הקללות בדברים פרק כ"ח, התורה מציינת כי: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב". רש"י ורשב"ם פירשו כי הברית בחורב היא פרשת הקללות כפי שמופיעה בחומש ויקרא פרק כ"ו, וזו עוד דוגמה כי חומש דברים הוא גרסה נפרדת. אפשרות נוספת היא לפרש כי הברית שנכרתה בחורב פירושה מעמד הר סיני עצמו, וכן משה עצמו בנאומו בפרק ה' פסוק ב' אומר: "יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב", ומיד ממשיך לתאר את מסירת עשרת הדברות. [↩]
- דברים, ג:כח, לא:ו-ז, לא:כג [↩]
- דברים, ה:כט, יז:יא, יז:כ, כח:יד [↩]
- פסוקים ל'-ל"ה [↩]
- דברים, ה:כט, ו:ג, ו:כה, ח:א, יא:לב, יב:א, יג:א, טו:ה, יז:י, כד:ח, כח:א, כח:יג, כח:טו, כט:נח, לא:יב, לב:מו [↩]
- הציווי לאהבה מופיע בפסוקים האלה: י:יב, י:טו, יא:יג, יא:כב, יט:ט, ל:ו, ל:טז, ל:כ; הציווי ליראה מופיע באלה: ד:י, ה:כט, ו:כד, ח:ו, י:יב, יד:כג, יז:יט, כח:נח, לא:יג [↩]
- דברים, ד:כט, ו:ה, י:יב, יא:יג, יא:יח, יג:ד, כו:טז, ל:ב, ל:ו, ל:י [↩]