בפרק הקודם ראינו מדוע טיעון העד מאבד מאמינותו, בראש ובראשונה בנוגע לעדות שטוענת כי ספר התורה שיש בידינו היום הוא ספר התורה שניתן לבני ישראל ע"י משה לפני מותו. בנוסף, ראינו כי האמינות של טיעון העד נפגמת גם בנוגע לעדות על מעמד ההתגלות בהר סיני, שהרי מעמד הר סיני הוא חלק מאותה עדות עצמה. בפרק הנוכחי נראה כיצד טיעון העד נכשל גם בכך שהוא טוען כי סיפור מעמד הר סיני חייב להיות אמיתי שהרי אי אפשר להמציא סיפור שכזה. כפי שנראה להלן, יש תרחיש סביר לחלוטין כיצד סיפור מעמד הר סיני יכול להתפתח באופן טבעי ולהפוך למיתוס לאומי, גם ללא קיום היסטורי אמיתי.
כדי להבין לעומק כיצד סיפור כגון מעמד הר סיני יכול להתפתח באופן טבעי, ראשית יש לדעת שני דברים:
ראשית יש לדעת, כי אין קושי מיוחד לשכנע קבוצה קטנה של בני אדם בכל סיפור שהוא, פנטסטי, מוזר וחסר הגיון ככל שיהיה. הרבנים עצמם מודים בכך; הרי לשיטתם כך התפתחו כל הדתות כולן, והם צודקים. להלן מספר דוגמאות:
- הנצרות: לפני כאלפיים שנים, קבוצה קטנה של אנשים השתכנעו כי אדם בשם ישו הוא בנו של אלוהים, לא פחות!
- האסלאם: לפני כאלף שנים, קבוצה קטנה של אנשים השתכנעו כי אדם בשם מוחמד רכב על גבי סוס מעופף בשם: אל-בוראק, ובטיסה מהירה הגיע מהעיר מֶכָּה בערב הסעודית ועד למסגד אל-אקצא בירושלים.
- המורמונים: בתחילת המאה ה-19, באו לעולם המורמונים, קבוצה של כ-60 אנשים בארצות הברית שהאמינו לסיפוריו הבדיוניים של אדם בשם ג'וזף סמית. ג'וזף טען כי מלאך נגלה אליו, ועל פיו מצא ג'וזף לוחות זהב הכתובים במצרית עתיקה. לשיטתו של ג'וזף, הלוחות נקברו באדמה במאה החמישית לספירה על ידי נביאים מצאצאי בני ישראל. המלאך הורה לג'וזף לתרגם את לוחות הזהב, ולהפיץ את הבשורה הכתובה בהם. היום קהילת המורמונים מונה כ-15 מיליון מאמינים ברחבי העולם.
- הרַאֵלים: בשנות השבעים של המאה העשרים, צרפתי בשם קלוד ורילון טען כי נחטף על ידי חייזר שהציג את עצמו כיהוה, אלוהי התנ"ך. יהוה סיפר לקלוד כי הוא נציג של קבוצת חייזרים, והם אלו שיצרו את בני האדם על ידי הנדסה גנטית. קלוד שינה את שמו וכעת הוא נקרא: רַאֵל, והוא טוען כי הוא האחרון בשרשרת של נביאים שקדמו לו ואף הם ידעו את האמת, נביאים כגון: משה, ישו, מוחמד ובודהא. רַאֵל ייסד מעין דת חדשה או תנועה, שנכון להיום שותפים לה עשרות אלפי בני אדם בעולם.
אפשר להמשיך עוד ועוד, אך ברור ללא צל של ספק כי ההיסטוריה, מימי קדם ועד ימינו, מלאה עד להתפקע בדוגמאות של קבוצות קטנות של בני אדם ששוכנעו בסיפורים מוזרים וחסרי היגיון לחלוטין.
הדבר השני שיש לדעת, הוא עד כמה קל לשכנע בני אדם בסיפור כלשהוא – חסר היגיון ככל שיהיה – במידה והדבר נעשה על ידי קבוצה קטנה של מאמינים הנמצאת בעמדת כוח. גם במקרה זה, ההיסטוריה מלאה בדוגמאות, ולהלן מספר דוגמאות מייצגות:
קונסטנטינוס היה קיסר האימפריה הרומית במאה הרביעית לספירה. עד לתקופתו, האימפריה הרומית הייתה פגנית, והפולחן הנפוץ בה היה פולחן של עבודת אלילים. באותה תקופה הנצרות הייתה כת קטנה, חסרת חשיבות ונרדפת. נירון קיסר, ששלט באימפריה הרומית כ-300 שנים לפני קונסטנטינוס, הוציא להורג רבים מהם בשריפה בעודם בחיים. אלא שהבלתי צפוי התרחש: הקיסר קונסטנטינוס התנצר. מדוע? התשובה אינה רלוונטית. תהא הסיבה אשר תהא, נראה כי הנוצרים הצליחו – בדרך זו או אחרת – לשכנע את קונסטנטינוס בצדקת דרכם. קונסטנטינוס הפך את הנצרות לדת הרשמית באימפריה, ובתהליך הדרגתי גרם להמוני בני אדם – שקודם לכם היו עובדי אלילים – להפוך לנוצרים. קונסטנטינוס אפילו לא עשה זאת בכפייה, הוא רק הנהיג שורה של רפורמות שהפכו את האמונה בנצרות למתגמלת. כל השאר היסטוריה: בעקבות התנצרות קונסטנטינוס, הפכה הנצרות עם השנים לכוח השולט באירופה של ימי הביניים. כל האמור נראה במבט ראשון כמובן מאליו, אך זו דוגמה קלאסית שבאמצעותה ניתן להיווכח כיצד קבוצת אנשים קטנה (נוצרים) מצליחה בנסיבות מקריות להשיג עמדת כוח, וברגע שעמדה זו הושגה, הם מסוגלים לשכנע המוני בני אדם בסיפור שבו הם מאמינים, גם אם הוא בדיוני וחסר הגיון ככל שיהיה.
נוכל למצוא דוגמה נוספת אם נבחן את ההיסטוריה של האפרו-אמריקאים בארצות הברית. כידוע, אבותיהם הובאו כעבדים מאפריקה לאמריקה על ידי האדם הלבן החל מהמאה ה-17. במשך שנים רבות, שחורי העור עונו על ידי אדוניהם וסבלו קשות בדרכים שלא ניתן לתאר בכמה משפטים קצרים. במהלך השנים, אותם עבדים עברו חינוך מחדש על ידי אדוניהם, שהטיפו להם את אמונת הנצרות. אף על פי שהעבדים השחורים חוו התעללות וסבל יוצאים מגדר הרגיל, הם בכל זאת שוכנעו כי למרות הכל ישו אוהב אותם, חומל עליהם, דואג להם, וחפץ בטובתם. חשבו לרגע אחד עד כמה האמונה הזו מופרכת וחסרת הגיון לחלוטין! ובכל זאת, עם הזמן העבדים האמינו בכך באמת ובתמים, בכל לבבם ובכל נפשם.
ניתן לומר דברים דומים גם על האומה הפרסית, שהאמינה בדת הזורואסטרית במשך למעלה מ-1700 שנים עד לכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה. האנשים עצמם לא השתנו: הפרסים המוסלמים של היום באיראן שמאמינים באדיקות בדברי הנביא מוחמד, הם הצאצאים הביולוגיים של הפרסים הקדומים שהאמינו בדברי הנביא זרתוסטרא; כל מה שקרה הוא שבשלב מסוים בהיסטוריה קבוצה של מוסלמים צברה כוח, וגרמה לאותם פרסים להאמין לסיפור אחר.
דוגמאות נוספות ניתן למצוא גם בדרום-מזרח אסיה: בימינו, למעלה מ-90% מהעם הפיליפיני הוא נוצרי. זו טעות לחשוב כי העם הפיליפיני התעורר בוקר אחד וגילה לפתע את האמת שבברית החדשה. מבחינה היסטורית, העם הפיליפיני הפך לנוצרי כי האימפריה הספרדית שלטה באיזור קרוב ל-400 שנים. באופן דומה, כ-85% מהעם האינדונזי הוא מוסלמי, וגם במקרה זה, המרת הדת לא נבעה מכך שהעם האינדונזי גילה את האמת שבקוראן, אלא בעיקר כי השלטון האינדונזי אימץ בשלב כזה או אחר את הדת המוסלמית בעקבות השפעה של סוחרים מוסלמים.
ההיסטוריה מלאה בדוגמאות מסוג זה, אך העיקרון ברור:
אם קבוצה של בני אדם (קטנה או גדולה), המאמינה בסיפור דתי כלשהוא (חסר הגיון ככל שיהיה), הצליחה להשיג עמדת כוח (בדרך כזו או אחרת), אז קבוצה זו מסוגלת לשכנע קבוצות אחרות של בני אדם (בכפייה או על ידי תגמול), בכל סיפור דתי שניתן להעלות על הדעת.
כעת ברור כי אין שום וודאות מדוע בני ישראל אמורים להיות חסינים מפני תהליך דומה. כל מה שדרוש הוא שקבוצה קטנה מבני ישראל בעת העתיקה תשתכנע כי סיפורי התורה אכן התרחשו: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני והנדודים במדבר. בנוסף, אין הכרח כלל כי באותה תקופה סיפורים אלה היו באותו אופן שאנו מכירים אותם היום; ייתכן כי מדובר בגרסה מוקדמת יותר שלהם, עוד לפני שהתורה עלתה על הכתב ונחתמה בגרסתה הסופית. אם קבוצה זו הצליחה בדרך זו או אחרת להגיע לעמדת כוח, אז במוקדם או במאוחר, שאר בני ישראל ישתכנעו אף הם בכל סיפורי התורה בתהליך הדרגתי, בין בכפייה או על ידי תגמול.
חשוב לזכור כי לשיטת הרבנים, מעמד הר סיני חייב להיות אירוע אמיתי, כי לכאורה בלתי אפשרי להמציא אותו. הרי אם מישהו היה ממציא סיפור שכזה, אז בני ישראל היו דוחים אותו על הסף, בטענה שלא שמעו סיפור שכזה מאבותיהם, והרי על פי הסיפור עצמו עם שלם היה עד למעמד הר סיני, לכן בלתי אפשרי שמעמד כזה התרחש ובני ישראל לא שמעו על כך מאבותיהם.
זו טענת הרבנים, אך מדובר בטעות חמורה, כי הרבנים מניחים שכך ההיסטוריה פועלת; כביכול אדם ממציא סיפור, ואז מעלה אותו למשאל עם מול כל בני ישראל, והם עורכים הצבעה ומחליטים אם לדחות או לקבל אותו. ברור כי ההיסטוריה אינה פועלת כך; לא זו הדרך בה סיפורים חודרים אל תוך תרבויות. מיתוסים לאומיים מתפתחים בצורה הרבה יותר הדרגתית, עם שינויים קטנים יחסית, ולכל דור הרבה יותר קל לבלוע את השינויים האלה, ובפרט כאשר הם מגיעים מגורמי סמכות. אף אחד לא "המציא" את מעמד הר סיני בבת אחת עם תוכנית סדורה מראש; המיתוס הלאומי הנ"ל הלך והתפתח עם הזמן עד לגרסה הנוכחית שלו, וזה קרה על ידי צירוף של אלף ואחת סיבות היסטוריות מקריות.
יש תרחיש אפשרי לחלוטין בו הסיפור מתחיל כגרעין, ובתהליך הדרגתי נוספים לו לאורך הדורות "שכבות מידע", ושכבה אחת היא הכמות המרובה של יוצאי מצרים. אין שום דבר שמונע מתהליך שכזה להתרחש במיוחד בתקופה בה האוריינות נמוכה, יש מעט מאוד טקסטים כתובים והם ממילא נשלטים על ידי אליטה כוהנית-דתית קטנה, ובפרט כאשר העם עצמו כבר התרגל לאט לאט בדורות קודמים להאמין לגרסאות קודמות של הסיפור, כאלה שלאו דווקא כוללים 60 ריבוא מבני ישראל.1
בפועל, מספיק שקבוצה קטנה מבני ישראל תאמין לסיפור מעמד הר סיני (או לגרסה מוקדמת שלו), ובתהליך הדרגתי ניתן להטיף אותו לחלקים אחרים בעם. זכרו כי השאלה מדוע וכיצד אותה קבוצה ראשונית האמינה לסיפור מעמד הר סיני אינה רלוונטית; ההיסטוריה מלמדת אותנו כי קבוצה קטנה של בני אדם יכולה להאמין לכל סיפור שהוא, מוזר ככל שיהיה. כאמור לעיל, אם אותה קבוצה ראשונית השיגה מעמד של כוח – בדרך זו או אחרת – אז הפצת הסיפור הופכת להיות משימה הרבה יותר קלה.
יתירה מזו, אפילו לפני שקבוצה ראשונית זו הגיעה לעמדת כוח, מסתבר כי הפצת הסיפור בעם אינה משימה כה מופרכת. מדוע?
חשבו על כך: בימינו, יש גויים שיום אחד מגלים שיש להם שורשים יהודיים, וחלקם אף חוזרים בתשובה ומתגיירים. גויים אלו לא שמעו מאבותיהם על יציאת מצרים ומעמד הר סיני, כי אבותיהם התבוללו. גויים אלו לא עשו מעולם סדר פסח ולא חגגו מעולם את חג מתן תורה כי אבותיהם נטשו את היהדות. במילים פשוטות: זו אינה אשמתם, אלא אשמת אבותיהם. לכן כשגויים אלו מתגיירים, אין להם שום בעיה לקבל את סיפור מעמד הר סיני ולהאמין שאכן התרחש. הם מבינים שפשוט לא סיפרו להם את הסיפור הזה, ואבותיהם אשמים בכך.
האמור לעיל נכון גם לתקופה הקדומה של בני ישראל, בה חלקים גדולים מהעם נטו אחרי עבודת אלילים: בעל, פעור, כמוש, עשתורת ואשירה. המקרא עצמו מצהיר על כך במפורש במקומות רבים בספר שופטים. בימי אחאב המקרא אפילו מציין את הכמות של אלו מבני ישראל שלא עבדו עבודה זרה:
וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים, כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ.
מלכים א, יט:יח
בכל התקופות הנ"ל בני ישראל ככלל היו עובדי אלילים. מספיק כי קבוצה קטנה מבני ישראל האמינה בסיפור מעמד הר סיני בגרסה זו או אחרת – אף על פי שקבוצה זו עדיין לא הגיעה לעמדת כוח – מכל מקום אין לקבוצה קטנה של מאמינים שום בעיה לטעון כי אבותיהם של בני ישראל המירו דתם לעבודת אלילים ועליהם מוטלת האשמה שלא מסרו את הסיפור לבניהם.
סיכומו של דבר: בהחלט ניתן להמציא את סיפור יציאת מצרים ומעמד הר סיני, אף על פי שהסיפור כולל בתוכו נוכחות של עם שלם. ההנחה הרבנית כי הסיפור חייב להיות אמיתי, אחרת הוא לא ישכנע אף אחד, זו הנחה מוטעית לחלוטין; מישהו כן ישתכנע, וההיסטוריה מוכיחה זאת. הגרעין הראשוני של קבוצת המאמינים במעמד הר סיני מסוגל אף לגדול ולהתרחב עם הזמן, על ידי שכנוע בני אדם נוספים בטענה כי אם לא שמעו על כך, האשמה מוטלת על אבותיהם עובדי האלילים. ברגע שבו מאמיני הסיפור מגיעים לעמדת כוח, הדרך לא מסובכת לביסוס אמונתם בעם כולו.
הסיבה מדוע הרבנים מאמינים שהתורה אלוהית, היא כי הם אינם שמים לב לכשל של טיעון העד, ולכן הם מוכנים לקבל את התורה למרות כל הבעיות והקשיים שיש בה. במילים אחרות: אף על פי שהתורה מעידה כאלף עדים – על פי הכתוב בה – שהיא מעשה ידי אדם, מכל מקום הרבנים מוכנים "לבלוע" את הגלולה המרה, כי הם סבורים שהיא חייבת להיות אלוהית; הרי אבותינו מעידים על כך, ועדות שכזו לא ניתן להמציא. זו הסיבה מדוע הרבנים מסוגלים לתרץ את כל הקשיים שיש בתורה שבכתב. לפי אמונתם, לכל קושיה בהכרח יש תירוץ – דחוק ככל שיהיה – כי מראש כבר מקבלים את ההנחה שהתורה אלוהית.
אלא שהאמת הפוכה לחלוטין: יש תרחיש סביר לחלוטין כיצד "עדות" שכזו יכולה להתפתח באופן טבעי ללא נוכחות אמיתית של עם שלם. יש לזכור כי ככל הנראה לא ניתן להוכיח בוודאות גמורה כי תרחיש כזה אכן קרה (תהא אשר תהא המשמעות של המילה "הוכחה" בהקשר היסטורי), אך אין צורך בהוכחה שכזו. כדי למוטט את טיעון העד מספיק להראות כי תרחיש שכזה אפשרי, ועצם העובדה כי התורה מלאה בטביעות אצבע שמעידות כי היא מעשה ידי אדם, רק מחזקת את ההנחה כי אכן ניתן להמציא את מעמד הר סיני ולהשריש בעם את האמונה בו.
- בנוסף, סיפור הדומה למעמד הר סיני הכולל כמות גדולה של אנשים אינו קריטי להצלחתה של דת: הנוצרים והמוסלמים הצליחו לשכנע מיליארדים של בני אדם גם ללא סיפור של התגלות המונית, והיהדות לעומת זאת משכנעת בקושי כמה מיליונים, במקרה הטוב. [↩]