כשלים כרונולוגיים בתורה, חלק א'

כפי שראינו בפרקים הקודמים, כבר בתלמוד ניתן למצוא ברייתא עם דעה של תַּנָּאִים המייחסת את כתיבת חלק מפסוקי התורה ליהושע ולא למשה רבינו, וזאת רק על פי תוכן הפסוקים עצמם.¹ דעה זו עומדת בניגוד לתפיסה הרבנית הרווחת כי משה הוא זה שכתב את כל פסוקי התורה, ללא יוצא מן הכלל. רק מעצם קיומה של דעה זו, כבר ניתן לנחש כי התנאים לא קיבלו את התפיסה הרווחת בירושה מדורות קודמים, אלא הם בעצמם אלה שיצרו תפיסה זו, שהרי עובדה היא שיש דעה המנוגדת לכך. בנוסף, יש להדגיש כי הדעה המובאת בברייתא היא חריגה והיא בגדר יוצא מן הכלל.

כצפוי, דעת הברייתא נדחית על ידי רבי שמעון המייצג את התפיסה הרווחת כי משה אכן כתב את כל הפסוקים בחמשת חומשי התורה, ללא יוצאים מן הכלל. במידה וישנם פסוקים שמהם ניתן להסיק אחרת, יש לפרשם כפי הדרוש ובהתאם לצורך.

מכל מקום, דעת הברייתא עדיין נחשבת למתונה יחסית. במילים אחרות: הברייתא לא הולכת "רחוק מדי", משתי סיבות:

הסיבה הראשונה היא כי טענת הברייתא נוגעת רק לשמונת הפסוקים האחרונים בתורה ולא לפסוקים בתוך התורה עצמה. אמנם על פי המסורת לכל פסוקי התורה יש משקל זהה, אך בכל זאת, נראה כי דברי הברייתא היו "חמורים" יותר, אילו הברייתא הייתה מצביעה על פסוקים בתוך התורה שנראים כאילו לא נתחברו על ידי משה.
סיבה נוספת היא כי הברייתא מייחסת את כתיבת הפסוקים ליהושע. נכון, יהושע אינו משה אך הוא תלמידו של משה ויד ימינו, והוא גם נסמך ישירות על ידי משה בהוראתו של אלוהים.² מכל מקום, גם לדעת הברייתא, כל חמישה חומשי התורה שיש בידינו היום נכנסו עם בני ישראל לארץ כנען, ולא השתנו מאז ועד לימינו.

להלן נראה דוגמאות קיצוניות יותר, שמהם ניתן להסיק כי לפחות חלק מפסוקי התורה נכתבו אף לאחר תקופתו של יהושע. המשותף לכל הדוגמאות להלן הוא שכולן מתבססות על מקרים שבהם ניתן למצוא בתורה כשל כרונולוגי, או כפי שנקרא בלעז: אנכרוניזם. ניתן לזהות אנכרוניזם בטקסט כאשר מזהים שיוך דבר מה לתקופה שאינו שייך לה, או שיבוץ של כתיבה מתקופה מאוחרת בתוך טקסט המיוחס לתקופה קדומה.

לשם המחשה: נניח כי בספר 'מדינת היהודים' של בנימין זאב הרצל היינו מוצאים את המילה 'אינטרנט' או היה מופיע בספר תיאור של השואה. ברור כי דברים שכאלה לא יכלו להיכתב על ידי הרצל עצמו, כי בימיו לא היה אינטרנט והוא נפטר בשנת 1904, עשרות שנים לפני השואה. במידה והשואה או המילה 'אינטרנט' היו מוזכרות בספרו, אלו היו דוגמאות לאנכרוניזם.

לפני שנביא דוגמאות מן התורה עצמה, ניתן להביא דוגמה מובהקת לאנכרוניזם משאר ספרי המקרא. כידוע, המסורת התלמודית מייחסת את כתיבת ספר תהילים לדוד המלך.³ אך במזמור קל"ז, ניתן למצוא עדות לכתיבה מאוחרת:

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
תהילים, קלז:א

תוכן המזמור כולו עוסק בגלות בבל, ומקונן על חורבן בית ראשון, מאות שנים לאחר תקופתו של דוד המלך. מכאן ברור כי זו טעות לחשוב כי דוד המלך חיבר את מזמור קל"ז רק בגלל שהמסורת מייחסת לו את ספר תהילים.⁴ מסיבה זו בדיוק, נוכל לומר כי זו טעות לחשוב כי משה רבינו חיבר את כל חמשת חומשי תורה, רק כי המסורת מייחסת אותם אליו. במילים אחרות:

במידה ונמצא בתורה אנכרוניזם, נדע מיד כי משה רבינו לא חיבר את כל פסוקי התורה.

כפי שנראה להלן, מסתבר כי יש לא מעט מקומות בתורה עם אנכרוניזם מובהק, המעיד על כך שלפחות חלק מהתורה לא נכתב על ידי משה. נפתח בדוגמה הידועה ביותר, ודווקא הכי פחות מובהקת לדעתי. מפאת פרסומה נציג אותה בראשונה, אף על פי שהיא לא דוגמה לאנכרוניזם מובהק.

וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ

בחומש בראשית מסופר על אברהם אבינו שיצא מחרן בהוראת אלוהים וירד דרומה לארץ כנען:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.
בראשית, יב:ה-ו

הביטוי שנתמקד בו אלו המילים: "והכנעני אז בארץ". דרך אחת לפרש את הביטוי, היא לטעון כי כך היא כוונת הכתוב:

והכנעני כבר אז היה בארץ, כי קודם לכן לא היה בה.

בדרך זו נוקט רבי שלמה יצחקי (1040-1105), פרשן המקרא המפורסם ביותר, הנקרא בקיצור: רש"י. לשיטתו, עוד לפני שאברהם הגיע, הארץ הייתה מיושבת בצאצאיו של שם בן נח, אלא שצאצאי כנען – נכדו של נח – כבשו אותה מצאצאי שם. במילים אחרות: אברהם הגיע לארץ בזמן שבו התרחש תהליך הכיבוש; צאצאי כנען הלכו והשתלטו על הארץ וצאצאי שם הלכו ונושלו ממנה.

הקושי על פירושו של רש"י טמון בעובדה כי קודם לכן בחומש בראשית, נאמר כי הארץ ניתנה לצאצאי כנען, וצאצאי שם אינם מוזכרים כלל:

וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע
בראשית, י:יט

כלומר: התורה אינה משייכת את ארץ כנען לצאצאי שם, ואינה מספרת על כיבוש כזה או אחר (בנספח בסוף הפרק ניתן לקרוא בהרחבה על מה רש"י מבסס את פירושו).

בניגוד לפירוש רש"י, רבי אברהם אבן עזרא (1092-1167) – מגדולי חכמי ישראל בתור הזהב בספרד ופרשן מקרא בזכות עצמו – מציע במרומז פירוש אחר, וכך לשונו:

יתכן שארץ כנען, תפשה כנען מיד אחר; ואם איננו כן, יש לו סוד, והמשכיל ידום
אבן-עזרא, בראשית, יב:ו

בתחילת דבריו, אבן עזרא למעשה מצטט את פירושו של רש"י, שעל פיו הכנעני כבש את הארץ מעם קדום יותר. אך לאחר מכן, אבן עזרא מעלה אפשרות שייתכן שפירוש זה אינו נכון, אך עדיף לשתוק ולא לומר במפורש מהו אותו פירוש חלופי.

כפי שכבר בטח ניחשתם, הסוד שאבן עזרא רומז עליו הוא: אנכרוניזם, ובמסגרת היהדות-הרבנית, זה אכן נושא שהשתיקה יפה לו. אבן עזרא רומז כי ייתכן והביטוי "והכנעני אז בארץ" מרמז על כתיבה מאוחרת, וכך היא כוונת הכתוב:

והכנעני אמנם היה אז בארץ, אך כעת הוא אינו נמצא בה.

בגלל שבתקופתו של משה עדיין היו כנענים בארץ, ניתן להסיק כי הדברים נכתבו בתקופה מאוחרת יותר, לאחר כיבוש הארץ ובזמן שהכנענים כבר אינם באזור. אם כן, עד מתי היו כנענים בארץ על פי המקרא?

על פי המסופר בספר שופטים, בני ישראל לא הורישו את עמי כנען לאחר מלחמות יהושע,⁵ ואכן מלחמת דבורה הנביאה וברק בן אבינועם נערכה עם יבין מלך כנען.⁶ העיר הכנענית גֶּזֶר מוזכרת גם בימי שלמה המלך, כאשר פרעה מלך מצרים עלה עליה למלחמה והרג את יושביה הכנענים.⁷ עזרא ונחמיה, שחיו כ-850 שנים לאחר תקופתו של משה, מתארים כי נישואי תערובת עם נשים כנעניות היה עדיין מנהג שכיח בעם באותה תקופה, ושניהם אף פעלו למיגור התופעה.⁸ יוצא אם כן, כי כנענים היו עוד בארץ שנים רבות לאחר מותו של משה.

סיכום

כאמור לעיל, יש מקום לטעון כי הביטוי "והכנעני אז בארץ" אינו מייצג אנכרוניזם מובהק, אף על פי שהחשד לאנכרוניזם אינו מבוטל וסביר באותה מידה, אם לא יותר. פירושו של רש"י לביטוי "והכנעני אז בארץ" – פירוש שאינו מכיל אנכרוניזם – מתקבל על הדעת במידה מסויימת, אף על פי שאינו חף מקשיים.⁹ מכל מקום, כפי שנראה בפרק הבא, זה אינו סופו של הסיפור. במקום אחר בתורה, אבן עזרא מרכז בבת אחת מספר לא מבוטל של דוגמאות שהמכנה המשותף לכולם הוא אנכרוניזם, ואף מובהק.

נספח

מנין לרש"י כי הכנעני כבש את הארץ מצאצאי שם

כאמור לעיל, על פי רש"י אברהם הגיע לארץ בזמן שצאצאי כנען הלכו וכבשו את הארץ מצאצאי שם. זו טענה היסטורית, על אירועים שהתרחשו כ-2700 שנים לפני זמנו של רש"י. בגלל שהכיבוש הנ"ל לא מתואר בתורה, לכן נשאלת השאלה מנין ידע רש"י על מה שהתרחש אלפי שנים לפני זמנו.

למיטב ידיעתי, הכיבוש שרש"י מתאר אף לא מתואר בספרות חז"ל. מסתבר כי רש"י מסתמך על דברי חז"ל בתלמוד¹⁰ שם נאמר כי מלכי-צדק מלך שלם הוא למעשה שם בן נח, שמלך באותו זמן על העיר ירושלים.¹¹ בגלל שמלכי-צדק נפגש עם אברהם לאחר מלחמת המלכים,¹² רש"י מסיק על הנוכחות של שם וצאצאיו בארץ בתקופת אברהם.

ישנה אפשרות כי רש"י מסתמך על ספר היובלים, בו אכן מסופר על נח שחילק את העולם לבניו אחרי המבול, וארץ כנען נפלה בחלקו של שם, אך לבסוף כנען הוא זה שישב בה שלא כדין.¹³ אמנם קיים ספק אם רש"י הסתמך על ספר היובלים, מפני שהוא אחד מן "הספרים החיצוניים", ספרים שלא נכנסו אל התנ"ך, ואינם נחשבים בתור כתבי קודש. היהדות-הרבנית באופן טיפוסי נמנעת מלהסתמך על הנאמר בספרים אלה.

למעשה, אם נסמוך את פירוש רש"י על ספר היובלים, ניתקל בסתירה מספר חיצוני אחר: ספר חנוך, בו נכתב כי מלכי-צדק אינו בנו של נח, אלא דווקא אחיינו של נח; על פי המסופר בספר חנוך, אימו של מלכי-צדק נקראה צוֹפַנִימָה, והיא הייתה נשואה לניר, אחיו של נח. יום אחד היא גילתה שהיא בהריון, אך באורח פלא שהרי היא לא שכבה עם אף אדם, גם לא עם ניר בעלה. מרב בהלה היא מתה, וכשבאו נח וניר לקבור את צופנימה, נולד מלכי-צדק מתוך אימו המתה. מלכי-צדק לא נולד תינוק, אלא ילד כבן שלוש, שגם יודע לדבר ואף לברך את אלוהים.¹⁴

מכל מקום, במקרא עצמו אין רמז כי מלכי-צדק הוא למעשה שם בן נח. במפגש עם אברהם¹² מלכי-צדק מתואר בתור: "כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן". מסתבר כי ראש הפנתאון במיתולוגיה הכנענית נקרא: 'אֵל', ולעיתים מכונה גם 'אל עליון'. אם מלכי-צדק היה כהן לאל כנעני, אז הוא אינו יכול להיות שם בן נח, שהרי לפי חז"ל, שם היה צדיק ותלמיד חכם. בנוסף, השם 'מלכי-צדק' דומה לשמו של מלך אחר: אדני-צדק, שמלך על ירושלים בתקופת כיבושי יהושע. לשניהם יש שמות תיאופוריים, כלומר שמות שכוללים בתוכם כינוי של אלוהות, בדומה לשמות נפוצים בימינו, כגון: יהונתן, נתנאל וכו'. מסתבר כי 'צדק', הוא שם נרדף לאל הכנעני: 'בעל', שהיה בנו של 'אל', ראש הפנתאון, ובעלה של האלה 'עשתורת'. כך ש- 'מלכי-צדק' פירושו: צדק ימלוך, ו- 'אדני-צדק' פירושו: צדק אדון.

לסיכום, פירושו של רש"י אינו בלתי מתקבל הדעת לכשעצמו, אך פירושו מניח כי מלכי-צדק הוא שם בן נוח וכי ארץ כנען אכן נכבשה מידי שם. שתי הנחות אלו אינן וודאיות לכשעצמן.

תלמוד הבבלי, מסכת בבא בתרא, יד:ב [↩]
במדבר כז:טו-כג [↩]
תלמוד בבלי, בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב: "דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים. ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, וע"י הימן, וע"י ידותון, וע"י אסף, וע"י שלושה בני קורח". לפי פירוש רש"י: "כתב בו דברים שאמרו זקנים הללו שהיו לפניו, ויש שהיו בימיו, כגון אסף והימן וידותון מן הלוים המשוררים". כלומר, דוד חיבר את ספר תהילים, ולכל היותר הוסיף לספר מזמורים שנאמרו על ידי אנשים אחרים שקדמו לו או שהיו בתקופתו. [↩]
על פי חז"ל (בבלי, גיטין נז:ב) דוד המלך חיבר גם את מזמור קל"ז, אלא שהקב"ה הראה לו בנבואה את חורבן בית ראשון. [↩]
שופטים, ג:א-ה [↩]
שופטים, ד:כג-כד [↩]
מלכים א, ט:טז. העיר גזר בימינו היא האתר הארכיאולוגי 'תל-גזר', הנמצא בין לטרון לרמלה [↩]
עזרא, ט:א-ב; וכן י:י-יא [↩]
פירוש אפשרי נוסף לביטוי "והכנעני אז בארץ", נסמך על העובדה כי אמנם המילה 'כנעני' משמשת כתיאור כולל לכל עמי הארץ, אך יש מקומות שבהם המילה מציינת עם אחד ספציפי הנקרא: כנעני. דוגמה לכך ניתן למצוא בחומש דברים, פרק ז פסוק א: "כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ". כמו כן, ניתן לומר כי המילה "בארץ" מתייחסת רק לאיזור ההר שבו נמצא אברהם כמתואר בפסוק, סמוך לשכם ואילון מורה. לפי פירוש זה, בתקופתו של משה הכנעני ישב במישור החוף ובבקעת הירדן ולא בהר, כאמור בפרשת המרגלים בחומש במדבר פרק יג פסוק כט: "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן". לפי פירוש זה, משה מציין כי עם הכנעני היושב במישור החוף, ישב בעבר באיזור שכם ואילון מורה. [↩]
נדרים, לב:ב [↩]
העיר 'שלם' המוזכרת בפסוק היא ירושלים. ראו לדוגמה: תהילים, עו:ג [↩]
בראשית יד:יח-כ [↩] [↩]
ספר היובלים, י:מא-מח: "וכנען ראה את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאוד ולא הלך אל ארץ נחלתו מערבה לים. וישב בארץ לבנון ממזרח וממערב לבני מתי הלבנון ולכתף הים לארכו. ויאמרו אליו חם אביו וכוש ומצרים אחיו לאמור הן נאחזת בארץ לא לך אשר לא נפלה לנו בגורל. לא תעשה כן כי אם תעשה כה אז נפול תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והייתם לאלה. כי בחוזק החרב נאחזתם ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם. אל תשב בארץ מגורי שם כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה. ארור אתה וארור תהיה מכל בני נוח באלה אשר נשבענו לפני השופט הקדוש ולפני אבינו נח. ולא שמע בקולם וישב בארץ לבנון מן חמת עד לבוא מצרימה הוא ובניו עד היום הזה על כן קרא לארץ ההיא כנען" [↩]
חנוך ב, כג:א-כז, ראו בקישור כאן [↩]