בפרק ו' בחומש שמות ניתן למצוא דוגמה מובהקת לטביעת האצבע שהשאירו עורכי התורה בתוך התורה. בחציו הראשון, הפרק מתאר כיצד אלוהים מספר למשה על התוכנית שלו לגאול את בני ישראל ממצרים ולהעלות אותם אל ארץ כנען. בחציו השני הפרק מתאר את תולדות משה ואהרן מבחינה משפחתית. אלא שמתוך קריאה בפרק כולו ניתן לראות בבירור כיצד הטקסט נראה כעשוי טלאי על טלאי.
בנקודה זו חשוב לציין כי חלוקת הפרקים בתורה היא פיתוח יחסית מאוחר מימי הביניים, ונעשתה במקור על ידי תיאולוגים נוצרים. עקב כך, במקרים רבים ניתן לראות בבירור כי קיימת חלוקה טובה יותר בהתאם לנרטיב הסיפורי של התורה. הפסוק הראשון בפרק ו' הוא דוגמה בולטת לכך, כי הוא שייך בצורה מובהקת לפרק ה', ונקרא ברצף אחריו. במילים פשוטות: מבחינת הנרטיב הסיפורי, הפסוק הראשון בפרק ו' הוא למעשה הפסוק האחרון בפרק ה'.1 להלן שני הפסוקים האחרונים מפרק ה' ולאחר מכן הפסוק הראשון מפרק ו'. ניתן לראות כיצד הפסוק הראשון של פרק ו' הוא למעשה הפסוק האחרון של פרק ה':
כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ. א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.
שמות, ה:כב-כג; ו:א
בניכוי הפסוק הראשון, שאר פרק ו' נראה כעשוי טלאי על טלאי; נוצר הרושם כי נעשתה כאן עבודת עריכה לא מקצועית, בה העורך חיבר יחד קטעים ממקורות שונים בצירוף פסוקים בודדים או שברי פסוקים. הקורא מוזמן גם לפתוח תיקון קוראים (בקישור כאן וכאן) ולראות כיצד נראה הטקסט בספר התורה על הקלף; ניתן לראות בבירור ערב רב של פרשיות פתוחות וסתומות:
ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה. ג וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה. ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.
י וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.
יג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
יד אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן. טו וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן. טז וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. יז בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם. יח וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. יט וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם. כ וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. כא וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי. כב וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי. כג וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר. כד וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי. כה וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם. כו הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם. כז הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. כח וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יְהוָה דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה.
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. ב אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. ד וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים. ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם. ו וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם כֵּן עָשׂוּ. ז וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה.
שמות, ו:ב-ז:ז
ניתן לראות מיד כיצד דברי משה לאלוהים בדבר היותו ערל שפתיים (שני הקטעים מודגשים באדום) הם למעשה שכפול אחד של השני:
| קטע ראשון: פסוקים י'-יב' | קטע שני: פסוקים כט'-ל' |
| וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר | וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יְהוָה |
| בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ | דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ |
| וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר | וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה |
| הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם | הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה |
שני הקטעים נראים כאילו נלקחו משני מקורות שונים, כאשר כל מקור מתעד בצורה מעט שונה את שהתרחש, אלא שקשה מאוד לדעת להיכן בדיוק שני קטעים אלו שייכים. ייתכן כי הקטע הראשון באדום (י-יב) שייך לפרשה שמעליו בכתום (ב-ט) והקטע השני באדום (כט-ל) שייך לפרשה שמתחתיו בירוק (א-ז). אם כן, תמוה מאוד מדוע התורה מתארת שיחה בין אלוהים למשה ומיד משכפלת את אותה שיחה בסמיכות גדולה כל כך. האם מדובר בשתי שיחות נפרדות בין אלוהים למשה – אחת לאחר השנייה – בשתיהן אלוהים מבקש ממשה לדבר עם פרעה ובשתיהן משה מנסה להתחמק כי הוא ערל שפתיים?
גם הפסוק המודגש בסגול תמוה; לא ברור אם הוא פסוק "בודד" שהשתרבב פנימה, או שהוא מתפקד ככותרת לפרשה הבאה אחריו המודגשת בכחול. כך או כך, הפסוק חוזר על מידע טריוויאלי שהקורא בחומש כבר מזמן מודע אליו: אלוהים מְמַנֶּה את משה ואהרן להיות שליחים אל פרעה בבקשה לשחרר את בני ישראל ממצרים.
מכל מקום, את הפרשה בכחול (יד-כח) המפרטת את הייחוס המשפחתי של משה ואהרן, קל לזהות מיד בתור קטע נפרד שעורכי התורה הכניסו "מבחוץ", והפרשה כולה היא "טביעת אצבע" ברורה כיצד עורכי התורה הרכיבו אותה ממקורות שונים כמו פאזל. שימו לב לפסוקי הסיום של הפרשה:
הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם. הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
שמות, ו:כו-כז
שימו לב כיצד הכתוב מבאר מי הם שתי הדמויות המוזכרות בפרשה, משה ואהרן, ומה היה תפקידם בהיסטוריה של עם ישראל! כביכול בני ישראל שקיבלו את התורה לא יודעים מי אלו משה ואהרן ומה תפקידם בעלילה… הפרשה נראית כמו נלקחה ממגילה או תעודה נפרדת – חיצונית לתורה – מגילה שאולי לא מפרטת כלל את סיפור יציאת מצרים, ולכן כותב המגילה טורח להדגיש לקורא כי משה ואהרן שמוזכרים במגילה הם בדיוק אותם משה ואהרן המפורסמים שהוציאו את בני ישראל ממצרים!
סגנון הפסוקים מעיד כי כותב המגילה יוצא מנקודת הנחה כי הקורא מכיר מבית אבא את הסיפור על תולדות האומה וכיצד שני אחים בשם משה ואהרן הוציאו את אבותינו ממצרים, וכעת כותב המגילה מפרט את תולדות יעקב ובניו וכיצד משה (וגם אהרן) הוא בעצם הנכד של הנכד של יעקב אבינו, ואז הכותב טורח להדגיש לקורא כי משה המוזכר במגילה הוא בדיוק אותו משה שהקורא מכיר מאותם סיפורים מבית אבא!
בנוסף, יש לזכור כי מספר פרקים לפני כן, החומש מתאר את הולדת משה, בפרשה בה מתואר הסיפור המפורסם כיצד משה הוכנס לתוך תיבה על היאור:
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
שמות, ב:א-ב
שימו לב כיצד החומש בפרק ב' מתאר את אביו ואמו של משה באופן אנונימי: איש מבית לוי לקח את בת לוי. זו דוגמה נוספת בה ניתן לראות בבירור כי החומש הורכב ממקורות שונים. מדוע? נניח לרגע כי החומש נכתב על ידי מחבר אחד ויחיד, במילים אחרות: המחבר של פרשת תולדות משה ואהרון בפרק ו' (מסומנת בכחול למעלה) הוא גם המחבר של סיפור משה בתיבה בפרק ב'. אם כן, מדוע שמותיהם של הורי משה לא הוזכרו כבר בפרק ב'? אם המחבר של סיפור משה בתיבה ידע במי מדובר, מדוע לא לכתוב: וַיֵּלֶךְ עַמְרָם וַיִּקַּח אֶת יוֹכֶבֶד?
גם הפסוק האחרון בפרשת תולדות משה ואהרן בפרק ו' תמוה ביותר:
וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
שמות, ו:כח
הפסוק קוטע בבת אחת את רצף הקריאה, ועושה רושם כאילו הפרשה שמתארת את תולדות משה ואהרן "נחתכה באמצע", כביכול אמור להיות לה המשך כזה או אחר; המשך שאבד או נעלם ולכן אינו מופיע בחומש שמות.
לסיכום, פרק ו' נראה כפסיפס של פרשיות ופסוקים שצורפו יחד, ומעיד כאלף עדים על פעולת העריכה של מחברי התורה.
- גם בספר התורה הכתוב על קלף, פסוק ו:א נכתב ברצף לאחר פסוקים ה:כב-כג וכך מסתיימת פרשת "שמות" שבחומש. הפרשה הבאה בחומש "וארא" מתחילה על הקלף מפסוק ו:ב בפרשה סתומה. [↩]