פרק כ"ו בחומש בראשית מתאר כיצד בעקבות רעב גדול שפקד את הארץ, נאלצים יצחק ורבקה לעזוב את מקום מושבם ולעבור לגור בעיר גְּרָר, עיר פלישתית שנשלטה על ידי אבימלך. על פי המתואר בחומש, אנשי המקום מבחינים עד כמה יפה רבקה, ולכן יצחק – מחשש לחייו – נאלץ לשקר ולומר כי רבקה אינה אשתו אלא אחותו. לאחר זמן מה, רצה המקרה ואבימלך רואה את יצחק ורבקה ברגע אינטימי, ועקב כך אבימלך מבין שיצחק ורבקה אינם אח ואחות, אלא בעל ואשה.
אבימלך דורש מיצחק הסבר, יצחק מודה כי מדובר בתרמית ומסביר כי עשה זאת משום שחשש לחייו. ניתן לסכם את הסיפור לפי הנקודות הבאות:
- יצחק ירד לגרר בעקבות הרעב שבארץ,
- יצחק הציג לאבימלך את רבקה כאחותו ולא כאשתו,
- אבימלך מגלה זאת לאחר מכן ומיד דורש מיצחק הסבר,
- יצחק עונה לאבימלך כי עשה זאת בגלל שחשש לחייו,
- יצחק זוכה לעושר רב.
הפסוקים בתורה מתארים את תגובתו של אבימלך בצורה מאוד ברורה: אבימלך מופתע ונדהם, ואף גוער ביצחק שכמעט וגרם לאנשי גרר לחטוא בשוגג בקיום יחסי מין עם אשת איש.
בשלב זה מתעורר קושי ספרותי: הסיפור כולו נראה כמו שידור חוזר של הסיפור המתואר מספר פרקים קודם לכן בפרק כ', בו מסופר כי:
- אברהם ירד לגרר בעקבות הרעב שבארץ,
- אברהם הציג לאבימלך את שרה כאחותו ולא כאשתו,
- אבימלך מגלה זאת לאחר מכן ומיד דורש מאברהם הסבר,
- אברהם עונה לאבימלך כי עשה זאת בגלל שחשש לחייו,
- אברהם זוכה לעושר רב.
השידור החוזר אינו מסתיים בכך. בהמשך פרק כ"ו, יצחק עוזב את גרר, מסתכסך עם אנשי גרר על בארות מים, ולאחר מכן כורת ברית עם אבימלך ועם פִּיכֹל שר הצבא שלו. גם כאן, ברית דומה כבר נכרתה בין אברהם לבין אבימלך ופיכול בפרק כ"א.
כדי להסביר את "השידור החוזר" של תגובתו ומעשיו של אבימלך, יש מפרשי מקרא שהעלו את האפשרות כי אבימלך בפרק כ"ו בימי יצחק אינו אותו אבימלך בפרק כ' בימי אברהם.1 לפי פרשנות זו, אבימלך אינו שם פרטי אלא שם כללי המתאר את מלכי גרר באשר הם, בדומה לשם: "פרעה" שמתאר את מלכי מצרים בתקופות שונות. הסיבה לפרשנות זו היא פער השנים בין שני הסיפורים, שעומד על כ-80 שנה פחות או יותר.2 הבעיה בפרשנות זו היא כי פרשני המקרא משליכים אחורה לימי המקרא את הידוע להם מתקופתם שלהם. למה הכוונה?
יש לשים לב כי על פי התורה עצמה, בני אדם באותה תקופה הגיעו לגיל מופלג. אין זה רלוונטי אם אכן הדבר נכון מבחינה היסטורית; כך או כך, זה האופן בו התורה מציגה את המציאות באותה תקופה: אברהם חי 175 שנה, יצחק חי 180 שנה, וכו'. גם אין רמז בתורה כי אריכות הימים הייתה תכונה בלעדית למשפחת אברהם; החל מאדם הראשון, התורה מתארת בני אדם שחיו באופן טיפוסי מאות שנים. תוחלת החיים במקרא הולכת ויורדת במהלך הדורות, אך התורה לא מבדילה בין תוחלת החיים של גזעים שונים. לכן כשהתורה מתארת את מעשי האבות אברהם ויצחק עם אבימלך, אין סיבה הכרחית להניח כי מדובר באדם שונה. מפרשי המקרא שטוענים כי אבימלך בימי אברהם אינו אותו אבימלך של ימי יצחק, סבורים כך כי הם חיים בתקופה מאוחרת יותר בה בני אדם לא מגיעים לגיל מופלג כל כך, ולכן פער השנים בין שני הסיפורים נראה להם תמוה.3
קושי בולט נוסף ניתן למצוא בעובדה כי פעמיים התורה מספקת הסבר למקור השם של העיר באר שבע. כיצד?
בסוף פרק כ"ו, מסופר על באר מים שחפרו עבדי יצחק, ועל השם שנתן יצחק לאותה באר:
וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
בראשית, כו:לג
שוב נראה כי התורה מתעלמת מכך שאברהם, בסוף פרק כ"א, כבר קרא למקום באר שבע בעקבות אירוע דומה:
וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת. עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.
בראשית, כא:ל-לא
בשלב זה יש להדגיש כי בנוסף לקושי הספרותי, ישנו גם קושי ארכאולוגי: על פי התארוך המקראי אברהם חי במאה ה-18 לפנה"ס, אך מסקנות המחקר המודרני לאור הממצאים בשטח הן כי הפלשתים התיישבו בארץ כנען רק במאה ה-12 לפנה"ס, מאות שנים לאחר אברהם. במילים אחרות, התורה מספרת על פלשתים בימי אברהם כאשר כלל עוד לא היו פלשתים באיזור, אך נניח לבעיה זו כרגע.
מכל האמור לעיל ניתן לראות כי שני הסיפורים – יצחק/אבימלך מצד אחד ואברהם/אבימלך מצד שני – משקפים נרטיב אחד משותף, שהיה כנראה נפוץ בעם קודם לעריכת התורה, אלא שאותו נרטיב הוצג פעמיים בשתי גרסאות שונות, אחת על אברהם והשנייה על יצחק. עורכי התורה כללו את שתי הגרסאות בחומש, אך ברור כי שני הסיפורים אינם מודעים זה לזה:
- זו הסיבה מדוע אבימלך מאמין לשקר של יצחק, כי בגרסה הזו של הסיפור הוא מעולם לא פגש את אברהם ולכן אין לו ניסיון עם שקר מעין זה.
- זו גם הסיבה מדוע אבימלך ויצחק נשבעים לכאורה פעם נוספת, כי בגרסה זו של הסיפור הם עושים זאת בפעם הראשונה, וגם שמה של העיר באר שבע נקבע בפעם הראשונה.
בהקשר זה מעניין לציין כי נרטיב האשה-אחות מופיע פעם נוספת גם בפרק י"ב כאשר אברהם ושרה יורדים למצרים, ואברהם נוקט באותה שיטה בדיוק מול פרעה מלך מצרים, כלומר: אברהם מציג את שרה כאחותו ולא כאשתו. אמנם, בסיפור אברהם\פרעה ישנם רמזים שמהם עולה כי אף על פי שסיפור זה מופיע ראשון בתורה בפרק י"ב (לפני הסיפורים עם אבימלך בפרקים כ' ו-כ"ו), מכל מקום נראה כי סיפור אברהם במצרים אינו המקור הספרותי הראשון, אלא דווקא העתקה מהמקור.
רמז ברור לכך ניתן למצוא בפסוקים המתארים את העונש שבא על פרעה בעקבות לקיחת שרה. לשם השוואה, בסיפור אבימלך ויצחק בפרק כ"ו, השקר של יצחק נחשף כי אבימלך תופס את יצחק ורבקה ברגע אינטימי. גם בסיפור אבימלך ואברהם בפרק כ', השקר של אברהם נחשף כי אלוהים בעצמו מתגלה לאבימלך ומספר לו כי שרה היא אשתו של אברהם.
בפרק י"ב לעומת זאת, הסיפור אינו כולל מידע כיצד פרעה חשף את השקר של אברהם:
וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא.
בראשית, יב:יז-יח
הפסוקים מעלים שאלה מתבקשת: מנין לפרעה כי הצרות שבאו עליו הם בגלל שרה? התשובה פשוטה: פרעה אינו יודע, אך עורכי התורה כן יודעים כי הם כבר מכירים את סיפורי אברהם\יצחק עם אבימלך. במילים אחרות: מבחינה ספרותית, עורכי התורה למעשה מבססים את סיפור אברהם ופרעה בפרק י"ב על קו העלילה המתואר בסיפורי אבימלך.
רמז נוסף ניתן למצוא בענישה הלא מוצדקת של פרעה, שהרי הוא פעל בשגגה. פעולת הענישה היא חור עלילתי נוסף שקיים בפרק י"ב, המרמז כי סיפור אברהם במצרים אינו המקור הספרותי.
סיכום
מכל האמור לעיל נראה כי נרטיב האשה-אחות נכנס פעמיים לתורה בשתי גרסאות שונות: שתיהן מתרחשות בעיר גרר עם אבימלך, בשתיהן האשה מוצגת כאחות, בשתיהן נערכת שבועה בין אבימלך לבין אבי האומה (אברהם או יצחק) ובשתיהן נקבע שמה של העיר באר שבע.
בנוסף, נראה כי עורכי התורה שכפלו פעם נוספת את נרטיב האשה-אחות והפעם אבימלך מוחלף בפרעה, וגרר מוחלפת במצרים. סביר להניח כי השכפול נובע מהצורך לייחס לאברהם אבי האומה אירוע המשמש מעין תקדים או אבטיפוס לאירוע של בני ישראל במצרים, סוג של סיפור מקדים: הירידה למצרים, הצרות הפוקדות שם את אברהם עקב "שעבוד" שרה, הנגעים – או "המכות" – שפרעה סובל מהם, ולבסוף הגאולה, היציאה ממצרים והחזרה לכנען בהשגחת האל, הכל משמש מעין סיפור מקדים לסיפור בני ישראל במצרים בתחילת חומש שמות.
מעניין לציין כי רעיון הסיפור המקדים אינו כפוי על הטקסט; במילים אחרות: לא מדובר בפרוש אזוטרי או שולי, כזה שאינו מושך תשומת לב. להיפך, קל לשים לב כי מסכת חייו של אברהם אכן מטרימה את מסכת חייהם של בני ישראל, ופרשני המקרא המסורתיים בעצמם שמים לב לכך בעקבות פירושי חז"ל על הפרק.4
נספח
פרק כ"ו בחומש בראשית המתאר את קורותיהם של יצחק ורבקה בגרר כולל בתוכו פסוקים המעידים על סימנים ברורים של עריכה. להלן פרק כ"ו במלואו כפי הנוסח המופיע בחומש בראשית, כאשר חלק מהפסוקים מודגשים באדום. שימו לב כיצד ניתן לראות בבירור כי הפסוקים הללו אינם חלק אותנטי מסיפור המעשה, והם למעשה תוספת של עורכי התורה שמטרתה לחבר את סיפור יצחק\אבימלך לסיפור אברהם\אבימלך, ולקשר את פרק כ"ו עם תוכן הפרקים הקודמים. קל לראות כי ללא הפסוקים המודגשים, ניתן לקרוא את פרק כ"ו כולו באופן רציף ללא "חורים בעלילה". דווקא הפסוקים המודגשים יוצרים קשיים ברצף העלילתי, לדוגמה:
- התגלות אלוהים ליצחק האומרת לו שלא לרדת למצרים (פסוקים ב-ה) נראית כתוספת עריכה לסיפור המקורי משתי סיבות: האחת, היעד המקורי של יצחק הוא גרר, ולא מצרים. השנייה, היא מייחסת את הצלחתו ועושרו של יצחק לאברהם אביו, כאשר ללא פסוקים אלה, אין סיבה להניח שיצחק לא זכה בעושרו בזכות עצמו.
- הפסוקים המסבירים על הפלישתים שסתמו את בארות אברהם (פסוקים טו,יח) עושים רושם של "מאמר מוסגר", בו העורך מסביר לקורא פרטים שלא ידועים לו, ולא הוזכרו קודם לכן בפרקים קודמים, וזאת כדי שהקורא יבין "מה קורה פה". בנוסף, הסיפור המקורי מתאר כי עבדי יצחק מצאו מים, בניגוד לחפירה מחודשת של בארות שיש בהם מים אלא שסתמו אותם. גם השמות שמעניק יצחק לבארות, אלו שמות שיצחק נותן בעצמו, ולא מדובר בשמות ידועים שכבר נתן אביו אברהם.
פרק כ"ו
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. ב וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ג גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. ה עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. ח וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ. י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם. יא וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת. יב וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה. יג וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. יד וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. טו וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר. טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. יז וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם. יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה. כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. כג וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. כד וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. כה וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר. כו וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ. כז וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. כח וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְהוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ. כט אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָה. ל וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. לא וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם. לב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם. לג וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
- רמב"ן, בראשית, כו:א; ר' יוסף בכור שור, בראשית, כא:כב [↩]
- החישוב הוא פשוט: יצחק נולד אחרי סיפור המעשה עם אברהם ואבימלך, ויצחק הוליד את יעקב ועשיו בגיל שישים. סיפור המעשה עם יצחק ואבימלך מסופר בתורה לאחר שיעקב ועשיו כבר בגרו ויעקב מכר את הבכורה לעשיו. מכאן נובע כי בין מעשה אברהם ואבימלך ובין מעשה יצחק ואבימלך יש פער של כ-80 שנה, פחות או יותר. [↩]
- מכל מקום, גם אם נניח כי לא מדובר באותו אדם, אלא בשני אנשים שונים שכל אחד מהם היה מלך גרר ולכן נקרא אבימלך (בדומה לפרעה), עדיין ברור כי הסיפור שוכפל פעמיים, שהרי קל לראות את קווי הדמיון הבולטים בין שני הסיפורים. [↩]
- ראו פירוש רמב"ן ורבינו בחיי על בראשית יב:י על פי מדרש תנחומא, לך לך, ט, וכן מדרש בראשית רבה, מ, ו. [↩]