יוצאי מצרים: חלק א'

היציאה ההמונית של בני ישראל ממצרים היא יסוד חשוב מאין כמוהו בנרטיב הרבני. רבי יהודה הלוי, או בקיצור: ריה"ל, עומד על כך בספרו המפורסם: הכוזרי. ספר זה נחשב כספר יסוד במחשבת ישראל, והוא זכה למידה מיוחדת של הערכה ביחס לשאר ספרי יסוד קלאסיים בתחום. קצרה היריעה מלפרט את כל הנאמר ונכתב על ספר הכוזרי, אך הדברים ידועים, ונצטט רק מדברי הגאון מוילנא, שאמר על הספר כי הוא: "קדוש וטהור, ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו".¹

עיקרי האמונה שאליהם מתייחס הגאון מוילנא, נידונים בחלק הראשון של ספר הכוזרי, וריה"ל דן בהם בהרחבה. העיקר המרכזי שעליו מעמיד ריה"ל את אמיתות הדת היהודית נקרא: "טיעון העֵד", טיעון המבוסס על ההנחה שבלתי אפשרי לזייף אירוע המוני כמו מעמד הר סיני. במילים אחרות: לא ניתן לשכנע עם שלם כי היו עדים לאירוע שלא התרחש. זו הסיבה מדוע האוכלוסייה הגדולה של בני ישראל ביציאתם ממצרים היא נדבך חשוב בטיעון שמציג ריה"ל. טיעונו של הכוזרי הפך להיות "טיעון הדגל" של היהדות הרבנית, ומאז ועד ימינו זהו קו ההגנה הראשון של היהדות הרבנית כדי להצדיק את דרכה. "טיעון העד" נידון בפני עצמו בפרק נפרד, לכן בפרק הנוכחי נתמקד אך ורק בשאלת גודל האוכלוסייה שיצאה ממצרים על פי נתוני התורה עצמה.

שש מאות אלף רגלי

חומש שמות מתאר את גודלה של אוכלוסיית בני ישראל מיד לאחר יציאתם ממצרים:

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף

שמות, יב:לז

סביר להניח כי מדובר במספר מעוגל, ולא מנין מדויק, שכן הפסוק משתמש בלשון הערכה: "כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף".

מכל מקום, מפקד מדויק יותר נערך בחודש אייר, שנה שלמה לאחר יציאת בני ישראל ממצרים. המפקד מתואר בחומש במדבר, פרק א', וכולל את כל הזכרים החל מגיל עשרים, הגיל שבו אדם מישראל כשיר לשרת בצבא. המפקד נערך לפני שבני ישראל נכנסו לארץ כנען, לכן ככל הנראה זו הייתה מטרת המפקד: למנות במדויק את הכוח הצבאי של בני ישראל.²

כידוע, בני ישראל חטאו בחטא המרגלים ולא נכנסו לארץ כנען כפי שתוכנן, אלא נאלצו לנדוד במדבר ארבעים שנה. מסיבה זו, נערך מפקד נוסף לאחר ארבעים שנות נדודיהם במדבר, לפני הכניסה לארץ בפועל. מיד לאחר המפקד השני, המתואר בחומש במדבר פרק כ"ו, התורה אף מפרטת כי יש לחלק את הנחלות בארץ כנען על פי תוצאות המפקד: כגודל השבט כך גודל נחלתו.

מפקד בני ישראל

על פי הכתוב בתורה, תוצאת המפקד הראשון היא: 603,550 זכרים מגיל עשרים, לא כולל שבט לוי:³

וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם.

במדבר, א:מה-מז

התורה חוזרת על מנין זה בשנית פרק אחד לאחר מכן, בתיאור סדר החניה סביב אוהל מועד והמסעות במדבר.⁴ התורה אומרת במפורש כי מנין הזכרים הנ"ל אינו כולל נשים, נערים, ילדים ותינוקות, אך סביר כי מנין זה אינו כולל גם קשישים זכרים. אמנם התורה אינה מציינת במפורש את הגיל המקסימלי למפקד, אך סביר להניח – וכך היא גם מסורת חז"ל – שהמפקד כלל זכרים עד גיל שישים בלבד.⁵ פשט הפסוקים תומך בסברה זו, שהרי כאמור לעיל מטרת המפקד היא למנות את יוצאי הצבא, למעט נשים, קשישים וילדים.

אוכלוסיית ישראל הכללית

אם רק הזכרים יוצאי הצבא היו כ- 600,000 במספר, כמה אם כן היה הסך הכולל של כל אוכלוסיית בני ישראל, כולל הנשים של יוצאי הצבא, בתוספת קשישים, ילדים ותינוקות משני המינים?

ניתן להעריך את התשובה לשאלה – בשתי דרכים שונות – וזאת מתוך פסוקי התורה עצמה. כיצד?

דרך ראשונה: מסתבר כי לשבט לוי התורה עורכת מפקד פרטי פעמיים:

• פעם אחת נספרים כל הזכרים מגיל חודש ומעלה,⁶ ומספרם הכולל הוא: 22,000 .⁷ מפקד זה אינו כולל מגבלת גיל מקסימלי, כי מטרת המפקד היא למנות את כל הזכרים כולם על מנת לפדות אותם תמורת הבכורות, לאחר שאלו האחרונים חטאו בחטא העגל.⁸
• פעם נוספת נספרים כל: "צבא הלווים",⁹ כלומר זכרים מגיל שלושים ועד חמישים העובדים את עבודת המשכן, ומספרם הכולל הוא: 8580 זכרים.¹⁰

יוצא אם כן, כי מנין הזכרים הכולל בשבט לוי גדול בערך פי 2.5 ממספר הזכרים העובדים בעבודת המשכן. סביר להניח כי גם מנין הזכרים הכולל של כל בני ישראל היה גדול בערך פי 2.5 ממספר יוצאי הצבא. במילים אחרות: אם יוצאי הצבא היו כ- 600,000 איש, אז סך הזכרים בעם ישראל היה כמיליון וחצי איש. אם נניח כי מספר הזכרים והנקבות שווה פחות או יותר, אז נתון זה מוביל אותנו להערכה כי מדובר באוכלוסייה כוללת של כשלושה מיליון נפשות.

דרך שניה: התורה מציינת כי סך כל הזכרים מבן חודש ומעלה בשבט לוי הינו 22,000 .⁷ אלא שהתורה אף מציינת את מנין משפחות שבט לוי בצורה מפורטת:¹¹

• משפחת גרשון: 7,500 זכרים
• משפחת קהת: 8,600 זכרים
• משפחת מררי: 6,200 זכרים

אם מסכמים את שלושת המספרים הנ"ל, מגיעים לסך של 22,300 שעומד בסתירה גמורה לחשבון שעושה התורה עצמה, שמגיע לסך של 22,000 ! מה הפתרון לסתירה? הייתכן כי התורה אינה יודעת לעשות סכום פשוט?

כדי לפתור את הסתירה, רש"י מצטט מדברי חז"ל בתלמוד¹², שמזכירים כי מטרת המפקד הייתה לפדות את בכורות ישראל אל מול הזכרים בשבט לוי. חז"ל מסבירים כי אותם 300 זכרים חסרים במפקד שבט לוי, הם בעצמם היו בכורות, ולכן יכולים להפקיע את עצמם מהפדיון. זו הסיבה מדוע התורה השמיטה אותם, כך ש- 22,300 זכרי שבט לוי הפכו ל- 22,000 זכרים למעט בכורות.

לפי הסבר זה, נקבל יחס של פי 74 בערך בין בכורות שבט לוי, 300 במספר, לבין סך הזכרים של שבט לוי, 22,300 במספר. סביר להניח כי יחס זה מתקיים גם עבור אוכלוסיית ישראל כולה. התורה מציינת¹³ כי בכורות ישראל עולים לסך של: 22,273 נפשות. כל שנשאר הוא להכפיל זאת ב- 74 ונקבל: 1,648,202 . כלומר: סך הזכרים בעם ישראל הוא קצת מעל מיליון וחצי איש. קרוב לתוצאה שחישבנו בדרך הקודמת.

שימו לב כי היחס הנ"ל – פי 74 – בין בכורות שבט לוי לבין סך הזכרים בשבט, אינו מציאותי כלל: כל אישה הייתה צריכה ללדת עשרות ילדים כדי לקיים את היחס הזה. אבל זו לכל היותר קושיה על מחברי התורה ולא קושיה על החשבון המספרי. למרבה הצער, היחס הנ"ל נובע ישירות מתוך ההסבר של חז"ל על הסתירה בסכום המפקד של שבט לוי שהתורה עושה. אנו יכולים כמובן לדחות את ההסבר של חז"ל, אלא שאז נישאר עם העובדה שהתורה אינה יודעת לעשות חשבון פשוט.

לסיכום: יש לזכור כי אין צורך לקבל מספר מדויק, מספיק לדעת מה סדר הגודל של האוכלוסייה הכללית. ייתכן כי האוכלוסייה הייתה קטנה יותר, או גדולה יותר, אך בכל מקרה ברור כי מדובר בסדר גודל של 2 עד 3 מיליון נפשות.

---

אם המספר הנ"ל לא מרשים אתכם, יש להדגיש מיד כי מדובר במספר גדול בקנה מידה אסטרונומי. 

לשם השוואה: כל אוכלוסיית מצרים כולה בסוף האלף השני לפנה"ס – בתקופת יציאת מצרים – מוערכת במחקר להיות בערך 2-3 מיליון נפשות. כמו כן, כל אוכלוסיית ארץ כנען כולה בזמן יציאת מצרים מוערכת לסך של חצי מיליון נפשות, בערך.

לאור כל הנתונים הללו, כמה מוזרים דברי משה לבני ישראל לפני שהם נכנסים לארץ:

לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים

דברים, ז:ז

בני ישראל רחוקים מלהיות "מעט", להיפך; הם הרבה יותר גדולים מכל עמי האזור: האמורים, היבוסים, המואבים, האדומים וכו'.

בנוסף, אלוהים בעצמו נותן לבני ישראל הבטחות תמוהות מאוד: לאחר מעמד הר סיני, אלוהים מבטיח לישראל כי לא יגרש את עמי כנען בבת אחת. הסיבה לכך פשוטה: במידה והארץ תתרוקן באופן פתאומי מיושביה, הארץ תהפוך לשממה וחיות הבר ישתלטו על המרחב. דווקא משום שבני ישראל הם מעטים, אלוהים מבטיח לגרש את עמי כנען בתהליך הדרגתי, תוך כדי שבני ישראל מתרבים: 

לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ.

שמות, כג:כט-ל

יש לזכור כי אוכלוסיית בני ישראל נשארה בגודל דומה גם במפקד השני, לאחר נדודי המדבר, ולפני הכניסה לארץ בפועל. לכן לא ברור איך כל הפסוקים הנ"ל רלוונטיים לאוכלוסייה של 2-3 מיליון נפשות.

מחנה בני ישראל

מחנה בני ישראל במדבר היה פשוט עצום, מדובר על עשרות קילומטרים לכל כיוון. לשם השוואה: כל אוכלוסיית העיר ירושלים נכון לשנת 2022 מסתכמת בכמעט מיליון בני אדם. זו העיר הגדולה בישראל, המתפרשת לאורך כ-15 ק"מ, מאזור תעשיה עטרות בצפון ועד שכונת הר-חומה בדרום. מיליון תושביה של העיר חיים בתנאי צפיפות של עיר מודרנית, עם מבני מגורים של מספר קומות. בני ישראל חיו במדבר בתנאי צפיפות של נוודים, ללא מגורים בקומות, עם אוכלוסייה הגדולה פי שניים או שלושה מכל אוכלוסיית ירושלים! ומה לגבי העדרים העצומים של צאן ובקר שהתורה מספרת שיצאו עם בני ישראל ממצרים: צֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד?¹⁴ כל אלה צפויים להגדיל את שטח המחנה משמעותית.

מעניין לציין כי חז"ל אכן הבינו כי מחנה ישראל היה צריך להיות מאוד גדול. לכן הם תיארו את מחנה ישראל כריבוע עם אורך צלע של 12 ק"מ, אך כפי שראינו לעיל המחנה היה אף גדול מזה.¹⁵ יתירה מזו, לפי המסורת הרבנית, בני ישראל ישבו בקדש ברנע 19 שנים!¹⁶ לכן קיימת במחקר ציפייה מובנת למצוא ראיות או עדויות לקיומו של מחנה עצום כל כך למשך תקופה ארוכה שכזו. למיטב ידיעתי, הממצאים – או חוסר הממצאים – אינם הולמים את הציפיות. 

שימו לב כיצד התורה מתארת את אוהלו של משה, שהוקם מחוץ למחנה והרחק ממנו, וכל אדם מישראל היה מוזמן לבוא לשאול שאלות במידת הצורך:

וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה

שמות, לג:ז

התורה מתארת את היציאה מהמחנה כפעולה שבשגרה, כאשר ברור כי במציאות דרושים ימים שלמים כדי לחצות מחנה שכזה! תיאור שכזה מתאים יותר למאהל בדואי בנגב, לא למחנה עצום של מיליונים.

בנוסף, יש לזכור כי בני ישראל נדרשו להקריב את כל קרבנותיהם אך ורק במשכן, מבנה מלבני קטן, שגודלו בסך הכל 50 מטרים אורך על 25 מטרים רוחב, שהוקם במרכז המחנה העצום הנ"ל. לא מדובר רק על קורבנות ציבור, אלא גם על קורבנות אישיים שהאדם הפרטי מחויב בהם. אמנם חלק מקרבנות אלה הם בגדר רשות, אך חלקם בגדר קורבנות חובה, כגון: קרבן חטאת, קרבן אשם, קרבן מצורע, קרבן נזיר, קרבן יולדת וכו'. לא ברור איך המשכן נתן מענה יומי ושוטף לכמות כזו גדולה של אנשים.

עדויות היסטוריות וארכאולוגיות

קצרה כאן היריעה מלפרט את כל מה שנאמר ונכתב על יציאת מצרים כאירוע היסטורי אמיתי. סך החומר יכול למלא שלל ספרים עבי כרס. כבר שנים רבות שהחוקרים עסוקים בשאלה האם יציאת מצרים התרחשה כפי שהתורה עצמה מציגה אותה. המטרה כאן אינה להציג ראיות או חוסר של ראיות לצד זה או אחר, אלא להתמקד במסקנה הסופית של המחקר; מסקנה שהיא פשוט עובדה קיימת במציאות, ללא קשר לשאלה האם המסקנה נכונה או לא. לכן, לאחר שנים רבות של מחקר, כך הם פני הדברים בקרב החוקרים:

• מיעוט מקרב החוקרים אוחזים בגישה מינימליסטית: זו גישה הטוענת כי אין לתנ"ך ערך היסטורי בכל מה שקשור לתיאור שורשי עם ישראל. סיפורי התורה, ובפרט אלו המתוארים בחומש בראשית ושמות – בריאת העולם, תולדות האנושות, קורותיהם של האבות ויציאת מצרים – כל אלו הם מיתוסים במובן המחמיר של המילה. אמנם, יש לתנ"ך ערך רב כמקור ידע שיכול ללמד אותנו על התקופה שבה הוא נכתב, תקופה המאוחרת בהרבה מתקופתו של משה רבינו.
• מיעוט אפילו יותר קטן של חוקרים אוחזים בגישה מקסימליסטית: גישה זו מנסה להיצמד לתיאור המקראי ככל הניתן ולנסות לאמת אותו על ידי הממצאים. למיטב ידיעתי, מדובר בכמות קטנה מאוד של חוקרים.
• רוב החוקרים נמצאים באמצע בין שתי הגישות הנ"ל: חוקרים אלה מסכימים כי התיאור של ראשית ישראל כפי שמוצג בתורה אינו תיאור מדויק, אך הוא כן מבוסס כנראה על גרעין היסטורי אמיתי. מהם בדיוק הפרטים של אותו גרעין, ועד כמה הוא שונה מהתיאור המקראי, על כך יש מחלוקות בין החוקרים. דוגמה מצוינת לגישה זו ניתן למצוא בספריו של פרופ' ישראל קנוהל: מאין באנו, ו- איך נולד התנ"ך.

בתקופה המודרנית, גם אנשים דתיים מהזרם האורתודוקסי החלו להבין – לאור מסקנות המחקר – את הבעייתיות הכרוכה בתפיסה הרואה את התורה כמתארת אירועים היסטוריים באופן מדויק. בעקבות כך, וכדי שהנתונים יראו פחות מוגזמים ויותר מציאותיים, נעשו מספר ניסיונות לפרש אחרת את הנאמר בתורה על מנת להקטין את גודל האוכלוסייה.

ניסיונות להקטנת מספר יוצאי מצרים

גישה אחת היא לטעון כי המספר 600,000 המוזכר בתורה, אינו מספר כמותי ואף לא מספר מעוגל, אלא מספר טיפולוגי, כלומר מספר המייצג "קונספט" ולאו דווקא כמות. דוגמה למספר טיפולוגי ניתן לראות בפסוק הבא:

כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.

משלי, כד:טז

ברור מפשט הפסוק כי כוונת הדברים היא להדגיש כי הצדיק נופל הרבה פעמים, ואף על פי כן קם ומתגבר. במילים אחרות: הפסוק לא בא לציין את מספר הפעמים המדויק שהצדיק נופל. לכן המספר "שבע" בפסוק, הוא מספר טיפולוגי.

על פי סברה זו, התורה אומרת כי בני ישראל יצאו ממצרים "כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף", אלא שהתורה מתכוונת בעצם לומר כי בני ישראל היו רבים, אך לאו דווקא 600,000 גברים בדיוק או בערך.

טענה זו אינה מתקבלת על הדעת, שהרי התורה עורכת מפקדים מפורטים, בהם התורה מציינת את ההתפלגות של האוכלוסייה בין השבטים. המפקדים עצמם מסתכמים למספרים מאוד לא טיפולוגיים: 603,550 במפקד הראשון, ו- 601,730 במפקד השני.¹⁷ גם השבטים עצמם, חלקם משנים את גודלם באופן משמעותי – בעשרות אחוזים – בין שני המפקדים, שבטים כגון: שמעון, מנשה, בנימין ואשר. במילים אחרות: המספר 600,000 הוא לכל היותר מספר מעוגל, אך בוודאי לא מספר טיפולוגי.

גישה אחרת מנסה להקטין את גודל האוכלוסייה באמצעות שיטת: המרת יחידות. לפי גישה זו, המילה "אֶלֶף" פירושה גדוד או פלוגה או משפחה, או כל יחידה שכוללת יותר מאיש בודד, אך לא בהכרח 1000 אנשים ממש. פרשנות זו קורצת במיוחד משתי סיבות: הראשונה היא בגלל האופי הצבאי של המפקד, והשנייה היא כי המילה אֶלֶף במקרא לעיתים אכן באה במשמעות של משפחה או חמולה או כל מושג קבוצתי אחר הדומה לזה, לדוגמה:

הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי.

וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה.

שופטים, ו:טו; מיכה, ה:א

יוצא כי לפי פירוש זה, שבט ראובן המונה 46,500 במפקד הראשון,¹⁸ למעשה מורכב מארבעים ושישה גדודים ועוד חצי גדוד. כל גדוד שכזה לאו דווקא כולל 1000 נפשות ממש, אלא כנראה הרבה פחות מכך.

גם פרשנות זו אינה מתקבלת על הדעת. הרי לפי פרשנות זו, לא ברור כיצד יש להבין את מנין שבט ראובן במפקד השני,¹⁹ המונה 43,730. האם התורה באה ללמדנו שכעת שבט ראובן מונה ארבעים ושלושה גדודים ועוד 73% גדוד בדיוק? ומה בדבר עובדי המשכן ממשפחת גרשון בן לוי המונים 2630 איש,²⁰ האם אלו מורכבים משני גדודים ועוד 63% גדוד בדיוק? בנוסף, אם המילה אֶלֶף מתפרשת שלא במשמעות מספרית, אולי נפרש גם את המילה מֵאָה שלא במשמעות מספרית? בנוסף, כל הזכרים בשבט לוי נספרו מגיל חודש ומעלה, ואין למפקד זה הקשר צבאי כלל.

מעבר לכל הקשיים הנ"ל, התורה באופן מפורש מונה את כל הבכורות בישראל¹³ לסך של 22,273 נפשות בדיוק(!), ואף מפחיתה את 22,000 הלווים⁷ ממספר זה, ומדגישה כי יש לפדות את 273 הבכורות העודפים על הלווים בסך של חמישה שקלים לנפש!²¹ התורה מדגישה, שחור על גבי לבן, כי מנין הבכורות מייצג מספר מדויק!

מפקד השבטים כמספרים מעוגלים

בעיה נוספת במפקד השבטים נוגעת להתפלגות מפקד השבטים עצמם. כיצד?

במבט ראשון, נראה כי המספרים האמורים בשני המפקדים מעוגלים לעשרות, וייתכן כי אפילו למאות. הסיבות לכך ברורות אם נסתכל בטבלה המסכמת את תוצאות המפקדים:

שבט	מפקד ראשון (במדבר, פרק א')	מפקד שני (במדבר, פרק כ"ו)
ראובן	46,500	43,730
שמעון	59,300	22,200
גד	45,650	40,500
יהודה	74,600	76,500
יששכר	54,400	64,300
זבולון	57,400	60,500
אפרים	40,500	32,500
מנשה	32,200	52,700
בנימין	35,400	45,600
דן	62,700	64,400
אשר	41,500	53,400
נפתלי	53,400	45,400
סה"כ	603,550	601,730

ראשית יש לשים לב, כי ספרת היחידות אינה מופיעה באף שבט, חוץ ממפקד נפרד של בכורות ישראל, שעולה לסך של 22,273.

שנית, אם משווים את תוצאות שני המפקדים, מגלים כי רק לשבט גד במפקד הראשון ושבט ראובן במפקד השני יש מספר בעל ספרת עשרות: 45,650 ו- 43,730 בהתאמה. לכל שאר השבטים יש מספרים המסתיימים במאות שלמות, ללא עשרות.²² מכל האמור נראה כי התורה מעגלת את תוצאות המפקד בדרך כלשהיא. למרבה הצער, הנחה זו מובילה למלכוד:

• אם המספרים אכן מעוגלים, לא ברור מדוע התורה מפחיתה את 22,000 זכרי הלווים – כאמור, מספר מעוגל! – מבכורות ישראל המונים 22,273 כדי לפדות את 273 הבכורות העודפים. מה תועלת יש בהפחתת מספר מעוגל ממספר מדויק, כדי לקבל מספר מדויק? אין בכך כל היגיון.²³
• אם המספרים לא מעוגלים, אז הבעיה חמורה יותר: מבלי להיכנס לחישובים מפורטים, ניתן לומר בקצרה כי הסיכוי כי תוצאות המפקדים יהיו בדיוק כפי המספרים שמפורטים בתורה הוא סיכוי שואף לאפס, וניתן להוכיח זאת מתמטית. ההסתברות כי פעם אחר פעם, סך האוכלוסייה של שבטים הכוללים עשרות אלפי אנשים, תהיה בדיוק מספר בעל מאות שלמות, הסתברות זו שואפת לאפס. 

כל הבעיות הללו, הובילו פרשנים מודרניים מהזרם האורתודוקסי לפרש את המספרים הללו שלא כפשוטם, ואף להסיק מכך כי עצם הקיום של כל הבעיות האלה, זו הראיה שהתורה עצמה אינה מתכוונת באמת לאוכלוסייה גדולה כל כך.

זו טעות חמורה! הבעיות הסטטיסטיות שתיארנו לעיל, אכן מוכיחות כי המספרים המתוארים במפקד השבטים אינם יכולים להיות תיאור מדויק של המציאות ההיסטורית. אבל אין מכאן הוכחה כי מחברי התורה עצמם שמו לב לבעיות הסטטיסטיות הנ"ל, ואי אפשר לקפוץ למסקנה כי כוונתם של מחברי התורה אינה כפשוטו של מקרא. במילים אחרות: מחברי התורה מדווחים על מספרים גדולים, ומתכוונים למספרים גדולים, בין אם אלו מספרים מעוגלים ובין אם לא. אם כן, מה נעשה עם כל הבעיות הסטטיסטיות שתוארו לעיל? ובכן, שום דבר. כל הבעיות הנ"ל הם לכל היותר קושיות על מחברי התורה, אך אין בהם הצדקה לטענה כי מחברי התורה לא התכוונו לפשוטו של מקרא.

הראיה לכך היא ניצחת: היהדות הרבנית לדורותיה, החל מחז"ל בתלמוד ובמדרשים, ודרך פרשני המקרא המסורתיים לדורותיהם כולל פוסקי ההלכה, כולם הבינו את המספרים המתוארים במפקד בני ישראל כמייצגים מספרים גדולים באמת; לכל היותר מעוגלים, אך לא מעבר לכך. כולם האמינו באמת ובתמים כי אוכלוסיית יוצאי הצבא בבני ישראל מנו למעלה מחצי מיליון איש, אלא שהם פשוט לא שמו לב לבעיות הכרוכות בכך.

אין טעם לצטט את כל הדעות בנושא, כי הדברים ידועים, וקצרה היריעה. מכל מקום, נביא להלן שתי דוגמאות קלאסיות שמוכיחות כי גם היהדות הרבנית לדורותיה קיבלה את דברי התורה כפשוטם:

1. חז"ל בתלמוד²⁴ מציינים כי אדם מישראל הרואה לפחות 600,000 מבני ישראל מכונסים במקום אחד, צריך לברך: "ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם חכם הרזים". כך נפסק להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך.²⁵ מספר זה לא נוצר יש מאין; זה בדיוק המספר המייצג את יוצאי מצרים, וכל פוסקי ההלכה הבינו מספר זה כפשוטו. גם בימינו, אנשים דתיים מברכים ברכה זו הלכה למעשה בהפגנות המוניות של חרדים, כאלה הכוללות יותר מ- 600,000 איש.
2. ישנה דעה מפורסמת בפוסקים הראשונים שרק מקום שעוברים בו 600,000 אנשים בכל יום, נחשב כרשות הרבים לגבי טלטול חפצים בשבת.²⁶ גם כאן, מספר זה לא נוצר יש מאין; מספר זה נובע ישירות מאוכלוסיית בני ישראל במדבר. כל הפוסקים שדנים בנושא זה, כולם מתייחסים למספר זה כפשוטו.

כעת לא נותר אלא להכיר באמת הברורה: אם כל פוסקי ההלכה ופרשני המקרא לדורותיהם לא ראו שום בעיה לקבל את המספרים הכתובים בתורה כפשוטם, אין כל סיבה לחשוב שמחברי התורה עצמם חשבו אחרת. כל הבעיות הסטטיסטיות והטכניות שתוארו לעיל, הם לכל היותר קושיות על מחברי התורה אך אין בהם הצדקה להניח כי מחברי התורה עצמם הוטרדו מבעיות אלו. 

כל הפירושים המנסים לטעון כי התורה עצמה אינה מתכוונת באמת לאוכלוסייה גדולה כל כך, כל אלו הם פירושים בדיעבד; רק לאחר שהמציאות והמחקר המדעי טופחים על פני הפסוקים, רק אז נוצרת מוטיבציה פרשנית ליצור פירושים חדשים, ולשנות את כוונת הכתוב רטרואקטיבית. כך נוצרים פירושים חדשים, "אד-הוק", שאף מגדילים לעשות וטוענים כי זו הייתה כוונת התורה מאז ומעולם, אלא שגילינו אותה רק עכשיו. ברור כי שיטה זו, אם משתמשים בה יותר מדי, אינה מעוררת אמון רב. מיותר לציין כי הזרם הרבני משתמש בשיטה זו כל הזמן.

1. קונטרס שיח אליהו, סימן ס"א. נתפרסם בספר "תוספת מעשה רב", לרבי יששכר דב בן תנחום, ראו בקישור כאן [↩]
2. ראו פירוש רשב"ם, במדבר, א:ב [↩]
3. עוד לפני כן, בחומש שמות ל:יא-טז, אלוהים מצווה את משה במצוות מחצית השקל, שבאמצעותה גם ניתן למנות את בני ישראל. לאחר מכן, התורה מתארת את מעשה העגל ושבירת הלוחות, ומשה ירד בפעם השנייה מהר סיני ביום הכיפורים. איסוף מחצית השקל בפועל מובא לאחר מכן בחומש שמות לח:כה-כח, במהלך עשיית כלי המשכן, וכל הכסף שנאסף שימש לבנית המשכן שהוקם באחד בניסן. תוצאת המפקד של מחצית השקל היא: 603,550 נפשות, בדיוק כמו תוצאת המפקד שנערך בחודש אייר לאחר מכן. [↩]
4. במדבר, ב:לב-לג [↩]
5. ראו: רמב"ן במדבר כו:סד. וכן בתלמוד הבבלי, בבא בתרא, קכא:ב [↩]
6. במדבר, ג:טו [↩]
7. במדבר, ג:לט [↩] [↩] [↩]
8. במדבר, ג:יב,מא,מה [↩]
9. במדבר, ד:לה,לט,מג [↩]
10. במדבר, ד:מח [↩]
11. במדבר, ג:כב,כח,לד [↩]
12. רש"י, במדבר, ג:לט, על פי התלמוד הבבלי, בכורות, ה:א [↩]
13. במדבר, ג:מג [↩] [↩]
14. שמות, יב:לח [↩]
15. מחנה בני ישראל מוזכר בשלושה מקומות בתלמוד הבבלי: עירובין נה:ב, יומא עה:ב, סנהדרין ה:ב. התלמוד מתאר אורך צלע של שלוש פרסאות, כאשר פרסה בתלמוד מציינת ארבעה מיל, וכל מיל הוא אלפיים אמה, בערך קילומטר. [↩]
16. סדר עולם רבה, פרק ח' [↩]
17. במדבר, פרק א' ופרק כ"ו [↩]
18. במדבר א:כא [↩]
19. במדבר, כו:ז [↩]
20. במדבר, ד:מ [↩]
21. במדבר, ג:מד-נא [↩]
22. הדבר נכון אף למפקדי הלווים. במפקד הזכרים מבן חודש ומעלה לכל המשפחות יש מספר המעוגל למאות. במפקד צבא הלווים עובדי המשכן, לשתיים מתוך שלוש המשפחות יש מספר עם ספרת עשרות. [↩]
23. אפשר לטעון כי דווקא 22,000 זכרי הלווים הוא מספר מדויק, וכל שאר המספרים הם מעוגלים. קל לראות כי זה תירוץ דחוק ומאולץ בצורה קיצונית. [↩]
24. בבלי, ברכות, נח:א [↩]
25. רמב״ם, ברכות י', י"א; שולחן ערוך, אורח חיים, רכ"ד, ה' [↩]
26. שולחן ערוך, אורח חיים, שמ"ה, ז' [↩]