במסגרת היהדות הרבנית, למעמד הר סיני יש חשיבות מכרעת. חשוב להדגיש: לא מדובר באירוע בעל חשיבות גדולה "סתם", אלא באירוע בעל חשיבות קריטית. ללא מעמד הר סיני, היהדות הרבנית לא הייתה מסוגלת לטעון כי יש בינה ובין דתות אחרות הבדל מהותי.
את ההבדל הנ"ל – שעליו מצביעה היהדות הרבנית – ניתן לסכם באופן הבא:
חוץ מהיהדות, שאר הדתות כולן – ללא יוצא מן הכלל – הן פרי המצאה אנושית ופיתוח תרבותי טבעי. לא משנה עד כמה אותה הדת מורכבת, כלומר: כמה מצוות ודקדוקי מצוות יש בה, כמה מנהגים וחגים יש בה, לא משנה עד כמה מסועף הפולחן של אותה דת, מכל מקום הדת על כל תכניה אינה נובעת ממקור אלוהי עליון, אלא כל כולה יצירה אנושית טבעית.
הסיבה לכך פשוטה: לעולם לא נוכל לדעת האם ישו הנוצרי או מוחמד המוסלמי בדו דברים מליבם, או שמא אלוהים אכן התגלה להם. נכון כי בחייהם של ישו ומוחמד ואף לאחר מותם, בני אדם אחרים באמת האמינו שדבריהם אכן נובעים ממקור אלוהי, אך אנו לא נוכל לדעת זאת בוודאות. הנצרות למשל – על כל מגוון התכנים והפולחן שבה, פותחה על ידי בני אדם על סמך האמונה כי דברי ישו הם דברי אלוהים, אך זו הנחה שלא ניתן לאמת. הדברים נכונים גם לגבי מוחמד או כל דת אחרת: לעולם לא נוכל לדעת בוודאות כי מקורה של הדת הוא אלוהי, אף על פי שכעת יש לאותה דת כמות עצומה של מאמינים.
לשיטת הרבנים, כל האמור לעיל אינו תקף לגבי היהדות. בניגוד לדתות אחרות, אנו יכולים לדעת בוודאות כי מקורה של היהדות הוא אלוהי. הסיבה לכך פשוטה: כמות אדירה של אנשים – מיליונים לפי הכתוב בתורה – היו עדים באופן אישי למעמד הר סיני, בו אלוהים בכבודו ובעצמו התגלה להם, ונתן להם תורה ומצוות, גם תורה שבכתב וגם תורה שבעל פה.1 כל בני ישראל שהיו עדים למעמד הר סיני, סיפרו על כך לבניהם, ובניהם סיפרו זאת לנכדיהם, וכן הלאה דור אחר דור עד ימינו. בנוסף, בני ישראל מציינים את האירוע כל שנה בחג השבועות, חג מתן תורה (בנוסף לכך, חג הפסח הוא תזכורת ליציאת מצרים, וחג הסוכות הוא תזכורת לנדודי המדבר).
על פי השכל הישר, לא ייתכן כי כמות כל כך גדולה של אנשים תשקר לבניהם בבת אחת, בו זמנית. אילו מעמד הר סיני לא התרחש במציאות – אילו היה מדובר בסיפור שהתפתח בתקופה מאוחרת יותר – אז השכל הישר אומר כי בני ישראל עצמם היו צריכים לדחות אותו ולא לקבל אותו, הרי הם לא שמעו עליו מאבותיהם! סיכומו של דבר:
כל הדתות כולן התפתחו מעדותם של יחידים, אך היהדות מקורה בעדות של עם שלם.
כל האמור לעיל נקרא בקיצור: טיעון העֵד, וטיעון זה הוא הטיעון המרכזי שעליו היהדות נשענת. ללא טיעון העד, היהדות כולה מקבלת מעמד דומה לשאר הדתות. רבי יהודה הלוי, עוסק בהרחבה בטיעון העד בספרו "הכוזרי", וגם הרמב"ם מסכם טיעון זה באיגרת תימן.2
יש לזכור כי טיעון העד אינו נוגע רק למעמד הר סיני בלבד, אלא לכל האירועים שאליהם בני ישראל – על פי התורה – היו עדים: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, הניסים הגלויים בזמן נדודי המדבר ולבסוף הכניסה לארץ עם ספר התורה החתום שקיבלו מאת משה רבינו לפני שמת. יוצאי מצרים היו עדים לכל שרשרת האירועים האלה, והם מסרו את עדותם לדור הבא.
לאחר שהצגנו נאמנה את הטענה המרכזית של היהדות-הרבנית (טיעון העד), ננסה בפרקים הבאים לבחון את ההיתכנות שלה ממספר היבטים שונים, ובסופו של דבר אנו ניווכח כי טיעון העד רחוק מלהיות טיעון חזק ומשכנע כפי שהיהדות הרבנית מציגה אותו.
יש להדגיש כי אין מכאן להסיק כי לטיעון העד אין משקל כלל; יש לטיעון העד משקל מסוים ולכן יש לבחון אותו בכובד ראש ולא לדחות אותו על הסף. אלא שבפרקים הבאים ניווכח כי מידת הוודאות שיש לנו בנכונות של טיעון העד מספיק נמוכה, עד כדי כך שבלתי אפשרי להמשיך ולהסתמך על טיעון העד בתור ההוכחה – בה"א הידיעה – לכך שהיהדות היא דת האמת היחידה בעולם.
במילים אחרות: מידת הוודאות שיש למאמין הדתי בטיעון העד היא – מכל בחינה מעשית – ברמה של 100%. כלומר, הוודאות מוחלטת; כאמור לעיל, האדם הדתי משוכנע לחלוטין כי טיעון העד הוא טיעון מושלם שמנצח את הכל, ובגלל העדות ההמונית של בני ישראל יש למאמין וודאות מוחלטת במקורה האלוהי של התורה ובאמיתות ההיסטורית של האירועים המתוארים בה.
שוב יש להדגיש: מידת הוודאות של המאמין בטיעון העד חייבת להיות מושלמת, ואי אפשר אחרת; שהרי אם מידת הוודאות היא חלקית – כלומר: אם קיים ספק בנכונות טיעון העד – אז היהדות מאבדת מאמינותה ולמעשה "יורדת בדרגה" והופכת להיות כמו כל דת אחרת. וודאות חלקית בטיעון העד תגרום למאמין הדתי להטיל ספק מסוים בקיומו ההיסטורי של מעמד הר סיני, ובקבלת התורה ממקור אלוהי, ומכאן הדרך קצרה לחשוב שמא אולי התורה נכתבה בידי בני אדם שחיו מאוחר יותר וכו'.
כאן טמון שורש הבעיה: הוודאות המוחלטת של המאמין הדתי בטיעון העד היא זו שגורמת לו לתרץ בכל מחיר כל קושיה וכל סתירה שמעידים על מקורה האנושי של התורה. לא משנה כמה ראיות תציגו למאמין הדתי – ראיות לשוניות, היסטוריות, ארכאולוגיות וכו' – ראיות שמפריכות את הטענה כי התורה ניתנה למשה מאת אלוהים אי שם במדבריות ערב לפני 3300 שנים בערך, את כל הראיות הנ"ל המאמין מוכרח לדחות בשלל תירוצים אפולוגטים, מאולצים ודחוקים, שהרי מבחינתו טיעון העד מנצח את הכל.
כאמור לעיל, בפרקים הבאים ניווכח כי טיעון העד רחוק מאוד מלהיות וודאי במקרה הטוב. במקרה הגרוע, הטיעון הוא טיעון חלש. במילים פשוטות: הספק באמיתות הטיעון הופך להיות גדול מדי; למעשה הספק הופך להיות מספיק גדול עד כדי כך שבלתי אפשרי לקבל את כל התירוצים הדחוקים של היהדות הרבנית, וכל הראיות כנגד מקורה האלוהי של התורה רק מחזקות את ההבנה כי התורה אכן נכתבה בידי אדם והתפתחה בתהליך תרבותי-טבעי לחלוטין, בדומה לשאר כל הדתות בעולם.
- לפירוט והרחבה על כמות האנשים שהיו במעמד הר סיני ראו בפרק על יוצאי מצרים. בנוסף, גם לפי היהדות-הרבנית, התורה עצמה ניתנה בהמשכים לאורך נדודי ישראל במדבר, אך מכל מקום, האמונה הבלתי מעורערת היא כי התורה שבכתב ושבעל פה שקיבלו בני ישראל ממשה רבינו נמסרה למשה מאת אלוהים. [↩]
- לשון הרמב"ם: וכמו כן זיכרו מעמד הר סיני, שציונו הקב"ה לזוכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וצוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו … שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת … שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא, ושתראה כבודו עין בעין … ושלמה המלך ע"ה דימה אותנו לאישה יפה בתכלית היופי שאין בה דופי, שנאמר בשיר השירים "כלך יפה רעיתי ומום אין בך". ודימה שאר האמונות והסברות שרוצים להמשיכה אליהם ולהחזירה לאמונתם כאנשי הבליעל השטופים בזימה, והמפתים הנשים שהם בנות חיל להשיג מהן תאוותן המכוערת. כן אירע לנו עם אלו שהם משיאים אותנו ומפתים להחזירנו לדתותיהם, ואולי נאחז ונסתבך בסבכי פחזותם ובענפי שקריהם. ואחר כך חזר שלמה המלך בחכמתו בלשון תשובת האומה כאלו היא אומרת לאותם שהם רוצים לפתותה, ולהראות להם שסברתה מעולה מסברתם: לאיזה דבר מתחזקים בי, התוכלו להראות לי כמו "מחולת המחנים". כלומר, שהאומה תטען כנגדם, ואומרת להם, הראוני כמו מעמד הר סיני שהיה בו מחנה אלקים ומחנה ישראל זה לעומת זה, אז אשוב לעצתכם. [↩]