בפוסט כאן ראינו כי בליטת הגאות של מי הים על כדור הארץ לא נמצאת ישירות מתחת לירח, אלא מקדימה אותו במעט. ניתן להראות על ידי תרשים כוחות פשוט, כי עובדה זו גורמת לירח להתרחק יותר ויותר מכדור הארץ עם הזמן.
את תרשים הכוחות המלא ניתן לראות כאן:
מקור: Cmglee, CC BY-SA 4.0 https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0, via Wikimedia Commons
תרשים 1
בתרשים זה גם הירח וגם כדור הארץ מסתובבים נגד כיוון השעון, ובליטת הגאות מקדימה במעט את הירח. אמנם בליטות הגאות נוצרות בגלל כוח המשיכה של הירח על כדור הארץ, אך גם הבליטות עצמן מפעילות כוח משיכה על הירח.
הבליטה העליונה קרובה יותר אל הירח, ולכן מושכת אותו בכוח חזק יותר (חץ אדום) בהשוואה לכוח שמפעילה הבליטה התחתונה (חץ כחול). ניתן לפרק את החיצים לשני רכיבים: רכיב משיקי ורכיב רדיאלי. די ברור כי בציר המשיק לתנועת הירח נוצר כוח נטו שאינו אפס עם כיוון התנועה של הירח. במילים אחרות: יש כוח קטן שדוחף כל הזמן את הירח עם כיוון התנועה שלו, ודחיפה זו מעלה את הירח למסלול גבוה יותר, ולכן הירח מתרחק מכדור הארץ עם הזמן.
זה המצב במציאות.
תרשים 2
בתרשים זה הירח וכדור הארץ מסתובבים בכיוונים מנוגדים, ובליטת הגאות מפגרת מעט אחרי הירח.
גם במקרה זה, הבליטה העליונה קרובה יותר אל הירח, ולכן מושכת אותו בכוח חזק יותר (חץ אדום) בהשוואה לכוח שמפעילה הבליטה התחתונה (חץ כחול). גם כאן ניתן לפרק את החיצים לשני רכיבים: רכיב משיקי ורכיב רדיאלי, אך כעת נוצר מצב הפוך: בציר המשיק לתנועת הירח נוצר כוח נטו שאינו אפס נגד כיוון התנועה של הירח. במילים אחרות: יש כוח קטן שדוחף כל הזמן את הירח נגד כיוון התנועה שלו – בדומה לחיכוך – ודחיפה זו מורידה את הירח למסלול נמוך יותר, ולכן הירח מתקרב לכדור הארץ.
זה אינו המצב במציאות.