מתי והיכן נוצר הרקיע?

במאמר הקודם כתבתי על נושאים הקשורים לחלל, כדור הארץ וכו'. בגלל שהמאמר מפורסם גם בפייסבוק, אני מניח שהאלגוריתם של פייסבוק מיד דוחף מאמרים כאלה לתוך הפיד של השטוחיסטים, כי מהר מאוד המאמר מוצף בתגובות של כל אלה שחושבים שאנחנו חיים על מטבע שסגורה מלמעלה בכיפת זכוכית קשיחה הנקראת רקיע. אם זה המצב, אז ברור כי מעולם לא יצאנו לחלל שהרי בלתי אפשרי לחדור את הרקיע הקשיח הנ"ל, לכן הכל סתם פייק ניוז אחד גדול שנשלט ומאורגן על ידי ארגון צללים נכלולי בשם נאס"א (שהוא בעצמו הזרוע המבצעית של הבונים החופשיים, או האילומינטי או איזה קואליציה מסוג כלשהוא, לא ברור לי בדיוק).

אז חשבתי לעצמי למה לא לנצל את ההזדמנות ולכתוב מאמר העשרה מעניין בנושא מקורו של הרקיע (העשרה בשבילכם כמובן, לשטוחיסטים זה לא יעזור). במילים פשוטות:

מי יצר את הרקיע הזה? ומתי? היכן הרעיון הופיע לראשונה? וכיצד רעיון זה התגלגל עד ימינו? ומה יש לתנ"ך שלנו לומר בנושא? אתם תגלו שהעסק מאוד מעניין.

המטרה של המאמר היא בראש ובראשונה להרחיב אופקים ולהוסיף דעת וידע על ההיסטוריה המרתקת של העולם שלנו. תאמינו או לא, אבל הרעיון בדבר קיומו של רקיע קשיח שם למעלה עתיק יותר ממה שאתם בטח חושבים בניחוש ראשון, ולמעשה שורשי הרעיון מגיעים כל הדרך עד לציוויליזציה הראשונה בהיסטוריה ולראשית הכתב.

מטרה נוספת של המאמר היא להיווכח כי אמנם השטוחיסטים מתבססים על מסורת עתיקה ומכובדת שראשיתה בטקסטים הקדומים ביותר שנתגלו אי פעם, אבל כנראה מישהו שכח לעדכן אותם כי מאז ועד היום עברו הרבה מים בירדן, ויש סיבות טובות המצדיקות שינוי בתפיסה.

טוב, בואו נתחיל.

כנראה המקור המפורסם ביותר לקיומו של רקיע קשיח מעלינו הוא האֶפּוֹס הבבלי אֵנוּמָה אֵלִישׁ (Enūma Eliš), שנכתב ונערך בגרסתו הסופית בערך במאה ה-12 לפנה"ס, למרות שגרסאות מוקדמות יותר כבר הופיעו החל מהמאה ה-18 לפנה"ס במסופוטמיה העתיקה. האפוס הוא שירה עלילתית המתארת את השתלשלות הקוסמוס מהכאוס הראשוני ועד לביסוס המלוכה של האל מַרְדוּךְ והקמת העיר בבל.

הרקיע בסיפור מופיע כאשר האל מַרְדוּךְ (ראש הפנתאון הבבלי) מנהל מאבק אלים עם האֵלַה המפלצתית תּיאַמַתּ (אלת המים). מרדוך מנצח, הורג את תיאמת ומבתר את גופתה לשני חלקים. מחלק אחד של הגופה מרדוך מייצר את השמיים, כאשר את הצד "התחתון" של חצי הגופה מרדוך מותח, מרדד ומרקע כך שנוצרת מעין תקרה; סוג של לוח קשיח ובלתי חדיר שמונע ממי גופתה של תיאמת לפרוץ מטה ולהציף את הארץ. מתחת לתקרה הנ"ל – או: הרקיע – הארץ נוצרת מחלקה השני של תיאמת, ומרדוך משתמש בחלקי גופתה הנותרים כדי ליצור תופעות טבע כמו גשם ונהרות ועננים.

סך הכל, הרעיון בדבר קיומו של רקיע קשיח שמחזיק את המים שמעליו אינו כל כך מופרך… חשבו על כך: איך בדיוק תסבירו לחקלאי הממוצע בבבל העתיקה מדוע השמיים כחולים? נו ברור, הם כחולים כי הם מלאים במים. אז מדוע המים לא נופלים עלינו, שואל החלקאי הנבוך? נו ברור, אתם עונים, יש רקיע קשיח שמחזיק אותם, מה נראה לך?

סיפור יפה, אך הבבלים לא המציאו אותו יש מאין. זכויות היוצרים רשומות על שמם של השׁוּמֵרִים והאַכַּדִּים, שתי תרבויות במסופוטמיה שקדמו לתרבות הבבלית. לתרבות השומרית יש מקום של כבוד בהיסטוריה, כי השומרים הקימו את הציוויליזציה הראשונה בהיסטוריה, בה הופיעו לראשונה ערים גדולות ומערכת שלטון מורכבת. השומרים גם פיתחו את הכתב הראשון בהיסטוריה: כתב היתדות. מכל מקום, הסיפור הבבלי שקראתם לעיל באנומה אליש הוא למעשה מיזוג של שני מיתוסים נפרדים: מיתוס ההפרדה השומרי ומיתוס המאבק האכדי. כיצד?

במיתולוגיה השומרית, נַאמוּ (Nammu) היא האלה הנקבית הראשונית ביותר, המגלמת את האוקיינוס הגדול והחשוך שהיה קיים לפני הכל. מתוך רחמה המימי היא ילדה (באופן ספונטני, ללא זיווג) את אל השמיים אַן (An) ואת אלת הארץ קִי (Ki). אי שם בעבר הרחוק, השמיים והארץ היו דבוקים יחדיו ללא הפרדה לכדי ישות אחת הנקראת: אַנְקִי (Anki). עם הזמן, מהזיווג הנ"ל נולדו הרבה אלים נוספים, שאחד מהם נקרא: אֵלִיל (Elil), אל הסערה והרוח שהיה האל החזק, הפעיל והמשפיע ביותר בפנתיאון השומרי. בעוד שאביו ואימו (אַנְ-קִי) נחשבו אמנם לשליטים אך באופן סמלי ומרוחק, אליל היה המנהל בפועל של כל העסק.

בשלב מסוים נמאס לאליל מהאיחוד הקוסמי של ההורים שלו, והוא החליט להפריד בניהם. אליל פשוט נדחף באמצע בין אביו אַן לאימו קִי, וכך נוצר המרחב האטמוספרי הפתוח בין השמיים והארץ. אז איפה הרקיע? ובכן, בסיפור הנ"ל אליל לא יצר בעצמו את הרקיע הקשיח, זה שמחזיק את הים הקדמוני שמעליו; הרקיע היה קיים כבר מלכתחילה כחלק בלתי נפרד מהאל אַן, אביו של אליל. אלא שלפני פעולת ההפרדה, הרקיע פשוט היה צמוד לקרקע כתוצאה מהאיחוד הקדמוני בין שמיים וארץ (אַנְקִי), כלומר בין הוריו של אליל (המיתולוגיה השומרית הרבה יותר עשירה ומורכבת, אך זה פחות או יותר מה שרלוונטי לנושא שלנו).

במיתולוגיה האכדית לעומת זאת, הנרטיב שונה. בעוד שהשומרים נטו לראות את הבריאה כארגון והפרדה מכניים, האכדים תפסו את קיומו של הסדר בעולם כתוצאה של מאבק בין האלים.

במיתולוגיה האכדית, מגוון של אלים קדמונים כבר פעלו והתקיימו בעולם קדום כלשהוא אי שם בעבר הרחוק, עולם שפשוט היה קיים. גם כאן – בדומה לשאר התרבויות באזור – האלים היו כוחות ויסודות טבע שעברו הַאֲנָשָׁה (פרסוניפיקציה); הטבע לא היה מערכת עיוורת של חוקי פיזיקה, אלא רצף של ישויות חיות, בעלות רצון, רגשות ואישיות. במילים פשוטות: סערה אינה תופעת מזג אוויר, סערה היא אל שמשתולל מכעס.

בשלב מסוים, חלק מהאלים – אלה המייצגים את כוחות הטבע הפראיים, הים הסוער ומעמקי האדמה, אלים כגון: אַנְזוּ (Anzu) ואַסַאקוּ (Asakku) – מאיימים להחריב את העולם ולהחזירו לתוהו ובוהו. שאר האלים – אלה המייצגים את כוחות הסדר והיציבות, אלים כגון אָנוּ (Anu) ואֵאָה (Ea) – עומדים חסרי אונים מול כוחות הכאוס. למרבה המזל, אל מלחמה צעיר ונמרץ בשם נִינוּרְתָה (Ninurta) נענה לאתגר, יוצא לקרב, מביס את האלים שהורסים את העולם ומשיב את הסדר על כנו (גם כאן, המיתולוגיה האכדית הרבה יותר עשירה ומורכבת, אך נסתפק בכך).

אם נחזור למיתוס הבבלי באנומה אליש, נראה כי הבבלים לקחו את שני הרעיונות הללו – מיתוס ההפרדה השומרי ומיתוס המאבק האכדי – והפכו אותם לסיפור אחד: לפי הבבלים, המאבק האלים בין מרדוך לתיאמת הוביל בסופו של דבר להפרדת השמיים והארץ ויצירת הרקיע.

את כל הסיפורים האלה לא הכרתי בכלל עד שהחלטתי לכתוב את המאמר הנוכחי. לכם יצא פעם לשמוע על המיתוסים האלה? אני מנחש כי הסיכוי נמוך… אני מנחש כי כל המיתוסים הללו לא ממש ידועים לציבור הרחב. חוץ מקומץ של ארכאולוגים והיסטוריונים באוניברסיטה, אף אחד לא מתעניין בכתבי הקודש השומרים, האכדים והבבלים.

אבל !!!

למזלינו, התנ"ך הרבה יותר מוכר בעולם שלנו, והרקיע מופיע בתנ"ך ישר על ההתחלה. הדתות שמכלילות את התנ"ך בכתבי הקודש שלהן מסתכמות ליותר מחצי מהאוכלוסיה על הפלנטה, ומיליארדים של בני אדם מאמינים כי הטקסט הגיע ממקור על-אנושי: יהוה בכבודו ובעצמו.

עם יד על הלב, זה לא מדהים איך רעיונות מחזיקים מעמד? חשבו על כך: רעיון הרקיע שרד את כל הדרך משומר העתיקה ועד ימינו, והכל בזכות סיפור הבריאה בחומש בראשית, החומש הראשון בתורה שנכתבה בזמן שהמיתוסים המסופוטמיים (השומרים, האכדים והבבלים) כבר היו ידועים ונפוצים וחלק בלתי נפרד מהתרבות של אותה תקופה. כל מה שדרוש זה טוויסט קטן של ההיסטוריה שבו הרקיע היה נשאר בחוץ, ורעיון רנדומלי אחר היה שורד… כיצד?

בואו ונעשה תרגיל מחשבתי קצר, ככה בשביל הכיף: נסו לדמיין היסטוריה חלופית, היסטוריה שבה רעיון הרקיע לא היה מופיע בחומש בראשית. במקום הרקיע, היה מופיע רעיון אחר מהתרבות המסופוטמית העתיקה, למשל רעיון קיומו של מָאשׁוּ (Mashu): הר עצום בעל שתי פסגות תאומות הנמצא בקצה הרחוק ביותר של העולם, ממש בקצה הארץ. שתי הפסגות של ההר כל כך גבוהות, עד כדי כך שהשמש עוברת בדיוק בין שתיהן כל בוקר! [דרך אגב, השם הפרטי של אל השמש האכדי היה: שָׁמַשׁ (Shamash), סתם שתדעו מהיכן הגיעה לשפה העברית המילה שֶׁמֶשׁ].

עכשיו דמיינו שהר מאשו היה מופיע בחומש בראשית… תזרמו איתי. מה לדעתכם היה קורה? ובכן, השטוחיסטים היו מחפשים את הר מאשו עד היום! הם היו טוענים כי ההר נמצא אי שם באנטארקטיקה בשוליים של העולם, ואף אחד לא יכול להגיע לשם כי ממשלת הצללים שמנהלת את העולם לא מאפשרת זאת!

מכל מקום, סיפור הבריאה הישראלי הקדום לא פחות מעניין מהגרסאות של השומרים, האכדים והבבלים. במידה ועבר הרבה זמן מאז פתחתם לאחרונה את חומש בראשית וקראתם את סיפור הבריאה, זה יום המזל שלכם. להלן אעשה לכם סקירה ממצה של מיתוס הבריאה כפי שהיה נפוץ בממלכות ישראל ויהודה הקדומות:

בשלב הראשון – אי שם בעבר הרחוק – יהוה מחליט לעשות סדר בבלגן ששלט בעולם הבראשיתי, עולם שהיה למעשה סוג של עיסה נוזלית המלאה בחומר קדמוני מפוזר; תחשבו על מחסן מבולגן וחשוך המלא בעירבוביא בחומרי בניה. יהוה לא מרוצה מהחושך שבמחסן – בני אדם לא יכולים לחיות בחושך – ולכן יהוה מביא לידי קיום את האור. אלא שהאור והחושך היו מעורבבים זה בזה, ולכן יהוה מפריד ביניהם מבחינה זמנית: יהוה מקצה פרק זמן מוגדר שבו האור שולט (יום) ופרק זמן נוסף זהה שבו החושך שולט (לילה), וחוזר חלילה. שימו לב כי בשלב זה האור קיים בלי קשר לקיומם של שמש או ירח, שנוצרו רק מאוחר יותר; האור הוא ישות קיימת ועומדת בפני עצמה. כמו כן, גם פרקי הזמן שבהם האור\חושך שולטים (יום\לילה בהתאמה), פרקי זמן אלה אינם תלוים בקיום של זריחה\שקיעה או בקיומם של שמש\ירח; שני אלה נוצרו מאוחר יותר ולמעשה הוכנסו בדיעבד לתוך מסגרת נתונה של פרקי זמן שכבר הוגדרו מראש על ידי יהוה. במילים פשוטות: כבר מהשלב הראשון והלאה – עוד לפני יצירת השמש והירח – כבר קיימת מחזוריות של אור וחושך לסירוגין: פרק זמן הנקרא "יום" בו האור שולט, ולאחר מכן פרק זמן הנקרא "לילה" בו החושך שולט, וחוזר חלילה.

בשלב השני יהוה מחלק את המים הקדמונים לשני חלקים, וכדי שהמים לא יחזרו להתערבב, יהוה יוצר משטח קשיח הנקרא רקיע, ודוחף אותו באמצע. התפקיד של הרקיע ברור: תקרה קשיחה המחזיקה את המים שמעליה, ואמורה להגן על כל עולם החי – שעוד יגיע בהמשך – מהכחדה בטביעה, אם חס וחלילה המים שמעל הרקיע יפרצו פנימה. דרך אגב, זה בדיוק מה שקרה במבול, כאשר יהוה פתח את "ארובות השמיים" והמים שמעל הרקיע חדרו פנימה דרך הפתחים (ארובות) והטביעו את כל עולם החי.

בשלב השלישי יהוה דוחק ומפנה את המים שבחלק התחתון לצדדים, בדומה לאופן שבו אנחנו גורפים עם מגב את המים ברצפה כך שיתרכזו בצדדי הבית כדי שאפשר יהיה לדרוך על רצפה יבשה באמצע. כך יהוה חושף את היבשה – על ידי דחיקת המים התחתונים הצידה – כדי לאפשר לבני האדם לחיות על גוש יבשתי יבש המוקף במים מכל צדדיו. בפעולה זו יהוה סיים להכין את התשתית של הקפסולה שאמורה לאכלס חיים: הוא הרים חלק מהמים כלפי מעלה, חסם אותם באמצעות רקיע, וחשף את היבשה באמצע. מעל הרקיע יש את המים העליונים, ומתחת לקרקע יש את מי התהום התחתונים. עכשיו שהדירה מוכנה, מתחיל שלב האכלוס: יהוה מצמיח מתוך הקרקע דשא, עשבים, צמחים, שיחים ועצי פירות. מיותר לציין כי כל אלה אינם יכולים להתקיים ללא השמש שעדיין לא נוצרה, אך כאמור לעיל, האור עצמו נוצר עוד בשלב הראשון, ולכן כבר היה קיים בשלב זה.

בשלב הרביעי יהוה קובע מנורות ברקיע: מנורה חזקה במשך היום (שמש), ומנורות חלשות יותר במשך הלילה (ירח וכוכבים). שימו לב כי כבר בסוף השלב השלישי הקודם, העולם היה במצב מתקדם יחסית, עולם הדומה במידה רבה לעולם שלנו: עולם המכיל צומח אבל בלי בעלי חיים ובני אדם, וגם בלי שמש וירח. בעולם שכזה יש כבר מחזורי אור\חושך ביום ובלילה לסירוגין גם ללא השמש והירח, אך בעולם שכזה אין שום הבדל בין יממה אחת לחברתה. יהוה למעשה יוצר את השמש והירח כדי להשיג שתי מטרות: הראשונה, השמש מוסיפה חום ואור חזק יותר ביום מעבר לאור הבראשיתי שכבר קיים, והירח והכוכבים מוסיפים אור בלילה, כי עד לרגע זה החושך בלילה היה מוחלט. אך המטרה השנייה והעיקרית יותר, היא כדי להרחיב את המחזוריות המוגבלת שבטבע. במילים אחרות: עד לרגע זה המחזוריות בטבע הייתה מוגבלת למחזוריות של יממה בודדת, אך כעת השמש והירח מייצרים מחזורים ארוכים יותר: מחזור חודשי שנוצר ע"י מופע הירח, מחזור עונתי שבו גובה השמש המקסימלי בשמיים משתנה לאורך עונות השנה (ולכן חם בקיץ וקר בחורף), ומחזור שנתי כאשר עונות השנה מסתיימות וחוזרות על עצמן.

בשלב החמישי יהוה מתחיל לאכלס את העולם ביצורים חיים. בשלב זה יהוה מתמקד ביצירת העופות, הזוחלים, הדגים ושאר שוכני הים. מיותר לציין כי היום אנו יודעים שהעופות הופיעו אחרונים על גבי כדור הארץ, לאחר היונקים (שנוצרו ע"י יהוה רק בשלב הבא), אך אפשר להניח כי מחברי התורה לא ידעו זאת וממילא לא הוטרדו מכך.

בשלב השישי יהוה מאכלס את העולם בחרקים, בהמות וחיות (יונקים), ולבסוף יהוה יוצר את האדם, זכר ונקבה. גם כאן יש לציין כי היום אנו יודעים שהחרקים למעשה הופיעו ראשונים על גבי היבשה בכדור הארץ, עוד לפני העופות והזוחלים (שיהוה יצר בשלב הקודם), אך כאמור אפשר להניח כי מחברי התורה לא ידעו ולא הוטרדו מכך.

בשלב השביעי והאחרון יהוה פשוט נח. Mission accomplished. הושלמה מלאכת הבניה, והעולם כולו הוא מבנה סגור שצף בתווך מימי.

עד כאן סיפור הבריאה בחומש בראשית, והשטוחיסטים עד היום תופסים את העולם באופן דומה פחות או יותר: כוח עליון דאג לייצר לבעלי חיים ובני אדם מרחב סגור – או: קפסולה – שבתוכו הם יכולים לחיות בבטחה; היבשה והים המקיף אותה זו רצפת הבית, השמש והירח אלו המנורות, והתקרה היא רקיע קשיח שסוגר עליה מלמעלה.

מה אתם אומרים? נשמע סביר?