בכל שנה ב-10 לדצמבר, מתקיים טקס חלוקת פרסי נובל, ובשנת 2011 זכה בפרס היוקרתי פרופ' דן שכטמן מהטכניון. מאחורי הזכייה שלו יש סיפור מרתק, שמדגים לנו כיצד המתודה המדעית מגינה עלינו מחולשותיהם של מדענים.
דן שכטמן חתום על הגילוי של קוואזי-גבישים. המילה: "קוואזי" פירושה: כמו, דומה, או: בערך. כלומר: מדובר על חומרים בעלי מבנה אטומי דמוי-גביש או גביש-בערך. התכונה המרכזית של קוואזי-גבישים היא שמיקום האטומים בחומר עוקב אחרי מבנה מסודר ומוגדר היטב, אך כזה שנעדר מחזוריות ואינו מקיים סימטרית הסחה (ראו דוגמה בתמונה למטה). לא אכנס כעת לפרטים טכניים מדי כי זו לא המטרה של הסיפור, יש רק דבר אחד שעליכם לדעת: עד תגליתו של שכטמן, העולם המדעי היה בטוח במאת האחוזים כי גבישים עם מבנה כמו שגילה שכטמן אינם יכולים להתקיים! למעשה, ההגדרה המדעית המקובלת של גביש באותם זמנים, שללה את קיומם של מבנים שכאלה בתור גבישים.
מקור: J.W. Evans, The Ames Laboratory, US Department of Energy, Public domain, via Wikimedia Commons
אבל מה לעשות, שכטמן גילה את קיומם בפועל. במשך זמן מה, הקהילה המדעית האשימה את שכטמן ברשלנות, ואף על פי שדן שכטמן בדק, וחזר ובדק את התוצאות שקיבל, הקהילה עדיין התייחסה אליו בזלזול. אפילו מנהל המעבדה באוניברסיטת ג'ונס-הופקינס – בה עשה שכטמן את המחקר – סילק אותו מקבוצת המחקר(!!) בטענה כי שכטמן עושה לו פאדיחות… שוב ושוב, הפנו את שכטמן – בהתנשאות מופגנת – לספרי לימוד קלאסיים בקריסטלוגרפיה, ושוב ושוב שכטמן התעקש כי אם כבר יש לעדכן את ספרי הלימוד ולא לשנן אותם כמו כתבי קודש.
השיא הגיע כאשר לינוס פאולינג, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1952, ובאמת אחד המדענים הגדולים ביותר במאה ה-20 בזכות עצמו, כתב מאמר לכתב העת Nature (כנראה הז'ורנל הנחשק ביותר באקדמיה), ובמאמר התייחס ישירות לשכטמן בזלזול מופגן: "מדענים יכולים להפסיק לדאוג שמא אחד מיסודות מדע הקריסטלוגרפיה מוטל בספק … אין קוואזי-גבישים, יש רק קוואזי-מדענים".1
בדיוק כך, פאולינג חשב כי שכטמן הוא קוואזי-מדען, או: מדען-בערך. עד יום מותו – 10 שנים לאחר התגלית של שכטמן – פאולינג לא שינה את דעתו. אך ככל שעברו השנים, הראיות הלכו והצטברו לטובתו של שכטמן, ובסופו של דבר "המדען-בערך" קיבל פרס נובל, והקהילה המדעית החליפה את הזלזול בהערכה.
אז מה אנחנו לומדים מכל זה?
- גם מדענים הם בני אדם, ואין מה לעשות, גם הם סובלים מאגו, קיבעון והטיה.
- למזלם של מדענים, המתודה המדעית מגבילה וממתנת את חולשותיהם של המדענים עצמם. בניגוד לממסדים אחרים, במדע אין אפיפיור או אדמו"ר שחסין מטעויות; להפך, כל הפואנטה של המתודה המדעית היא לחפש ללא הרף איפה נמצאים הסדקים במדע המקובל.
- Nature, 317, 1985, p. 512-514 [↩]
