על הקשר המרתק בין יום ההיפוך החורפי והקיצי לבין תנועת השמש בשמיים לאורך השנה.
כולנו יודעים כי בחורף הלילה ארוך יותר מהיום, ולכן יש תאריך בו ההבדל באורך הזמן בין היום והלילה מגיע לשיא. התאריך הנ"ל נקרא: יום ההיפוך החורפי (Winter Solstice). כאמור לעיל, זו היממה בה משך הלילה הוא הארוך ביותר ומשך היום הוא הקצר ביותר. מבחינה פיזיקלית, זה הרגע בו החורף מתחיל באופן רשמי.
מן הסתם, גם בקיץ יש תאריך הנקרא: יום ההיפוך הקיצי (Summer Solstice), בו נקבל את היום הארוך ביותר בשנה, והלילה הקצר ביותר, ואז הקיץ מתחיל.
קיים קשר מאוד מעניין בין שני התאריכים הנ"ל לבין תנועת השמש בשמיים:
שני ימי ההיפוך נמצאים בדיוק בשתי הנקודות בהם השמש משנה כיוון בעקומת האַנַלֵמָה (Analemma) שהיא יוצרת בשמיים.
אז מהי עקומת האַנַלֵמָה?
בפשטות, זו הצורה שמתקבלת אם נצלם את מיקום השמש בשמיים מדי יום לאורך השנה, כאשר בכל יום נקפיד לצלם את השמש מנקודה קבועה על פני כדור הארץ ותמיד באותה שעה. במילים אחרות:
- שימו מצלמה במרפסת על גבי חצובה, ותקפידו כל יום, באותה שעה בדיוק, לצלם את מיקום השמש בשמיים, כמובן מבלי להזיז את המצלמה.
- לאחר שנה אחת, צרפו את כל התמונות אחת על גבי השנייה, ותגלו כי השמש לא חוזרת לאותה נקודה בשמיים כל פעם שעוברת יממה אחת.
התוצאה יפה במיוחד: לאורך השנה, השמש "מטיילת" בשמיים על גבי עקומה שנראית כמו הספרה 8, ובסרטון למטה ניתן לראות כיצד נראית האנלמה של השמש בעיר ניו-יורק בשעה 12 בצהריים בדיוק.
ועכשיו הפאנץ'-ליין: התאריכים של ימי ההיפוך החורפי והקיצי מתרחשים בשתי נקודות "הקצה" של הספרה 8, בדיוק כשהשמש מבצעת פניית פרסה ומסתובבת!
שלום שי,
הצגת את השינויים במיצוב היחסי בין כדור הארץ והשמש מנקודת מבט מעניינת, אבל ארצית מאוד.
נסה לתאר את אותה דינמיקה מנקודת מבט שמשית. נדמיין רצועה רחבה יחסית במרחב המקיף את השמש ועל פניה נע מין סביבון נטוי בקביעות. פעם בשנה, כשהוא מגיע לקצה התחתון של הרצועה, הוא מתחיל לחזור ולעלות עד שהוא מגיע לקציה העליון, כעבור חצי שנה בדיוק, וחוזר חלילה. וכל אותה עת, זוית נטייתו ומשך הסיבוב העצמי שלו קבועים. בגלל זה, אורך היום משתנה בהתאם למשך החשיפה של מחציתו, העליונה או התחתונה, לאור השמש.
בוודאי גם לזה יש כינוי וסימולציה גראפית מעניינת…
בתודה ובכבוד