בראש ובראשונה יש לזכור כי מעמד הר סיני המתואר בחומש שמות הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מתוך התורה שבכתב, הכוללת את כל חמשת חומשי התורה. בלתי אפשרי להפריד את מעמד הר סיני מתוך התורה ולהחריג אירועים אחרים.
אך כעת אנו נתקלים בבעיה: התורה שבכתב כוללת מגוון תיאורים וסיפורים שאינם עומדים במבחן ההיגיון כלל וכלל. להלן מספר דוגמאות מייצגות:
- התורה מספרת לנו כי המין האנושי כולו התחיל לפני כ-5780 שנים מזכר ונקבה בודדים, כאשר הזכר נוצר בנפרד מכל שאר בעלי החיים והנקבה עצמה נוצרה מתוך גופו של הזכר. טענה זו עומדת כמובן בסתירה גמורה לכל מסקנות המחקר המדעי המודרני לגבי מוצא האדם.
- התורה מספרת לנו על מבול כלל עולמי שהתרחש לפני כ-4100 שנים, מבול שבו הושמדו כל בעלי החיים ובני האדם, והאנושות התחילה מחדש מגרעין קטן של נוח ומשפחתו. גם תיאור זה עומד בסתירה גמורה לממצאים ההיסטוריים והארכאולוגיים שמעידים כי לאנושות יש קיום רציף שחוצה את שנת המבול, כך שסיפור המבול התנ"כי לא היה ולא נברא.1
- על פי התורה, השוני הקיים בין שפות שונות מקורו באירוע פתאומי אחד – מגדל בבל – לפני כ-4000 שנים בערך.2 מיותר לציין כי המחקר העדכני מתחום הבלשנות והפילולוגיה אינו מעיד כי כל השפות בימינו התפתחו ממקור אחד משותף מתקופת מגדל בבל.3
- על פי התורה, כ- 2 עד 3 מיליון נפשות יצאו ממצרים במאה ה-12 לפנה"ס. אך כפי שראינו בהרחבה בפרקים הקודמים,4 טענה זו מייצרת קשיים גדולים מאוד מכל מיני בחינות שונות, ולא נראה כי יציאת מצרים אכן התרחשה באופן שבו מתארת אותה התורה.
לאור כך, השאלה המתבקשת היא: כיצד נוכל לסמוך על תיאור מעמד הר סיני כפי שמוצג בתורה, אם ראינו כי לא ניתן לסמוך על תיאורים אחרים המופיעים בתורה? הלא על פי טענת הרבנים, כל חמשת חומשי תורה הינם יחידה אחת שמקורה באלוהים, לכן קשה לקבל את תיאור מעמד הר סיני ללא פקפוק, אם במקומות אחרים בתורה אנו מוצאים אירועים שאינם עומדים במבחן ההיגיון.
הרבנים מנסים לעקוף את הבעיה הזו ולטעון כי הם מאמינים למעמד הר סיני לא משום שכך כתוב בתורה; גם להם ברור כי ניתן לכתוב בספר כל מיני דברים שונים ומשונים, ואין ערובה כי אירועים שמתוארים בספר כזה או אחר אכן התרחשו במציאות. לכן טוענים הרבנים, כי האמונה במעמד הר סיני נובעת מתוך העדות המתמשכת של המוני בני ישראל שמעידים שאכן כך היה. לשיטתם, מעמד הר סיני מתועד בתורה מבחינה טכנית – למטרות הנצחה ושימור – אך האמונה בו נובעת לא מעצם התיעוד הטקסטואלי, אלא כי המוני בני ישראל חוו אירוע זה על בשרם. זו גם הסיבה מדוע הרבנים מאמינים במכות מצרים, קריעת ים סוף, ושאר הניסים שהתרחשו במדבר. לא כי "כך כתוב בתורה", אלא כי בני ישראל היו עדים לאירועים אלה וסיפרו על כך לבניהם.
אלא שתשובה זו אינה פותרת כלל את הבעיה. מדוע? הסיבה פשוטה: טיעון העד אינו מתייחס אך ורק להתגלות במעמד הר סיני, אלא לכל שרשרת האירועים המתוארים בתורה. כלומר, בני ישראל מעידים כי ראו במו עיניהם את יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, ובנוסף לכך קיבלו ממשה רבינו את חמשת חומשי התורה כפי שנמסר לו מאת אלוהים, ולאחר מכן נכנסו עם תורה זו לארץ כנען לאחר מותו של משה, והיא התורה שיש בידינו היום. טיעון העד הוא כמו "עסקת חבילה" שמקפלת בתוכה את העדות הכוללת על כל האירועים הנ"ל. טיעון העד אינו מתייחס רק להתגלות בהר סיני, אלא גם לכך שבני ישראל נכנסו לכנען עם ספר התורה כפי שהוא בידינו היום.
אלא שתורה זו שיש בידינו היום – שכאמור על פי טיעון העד כבר הייתה בידי בני ישראל לאחר מות משה – תורה זו מלאה בכשלים כרונולוגיים, סתירות פנימיות, וסימנים ברורים של עריכה מאוחרת ואיחוד מקורות שונים, כפי שראינו בהרחבה בפרקים קודמים. יוצא מכאן כי העדות שעליה מסתמכים הרבנים, היא בעצמה טוענת כי אלוהים מסר לבני ישראל תורה שמלאה בטביעות אצבע של יצירה אנושית. במילים אחרות: על פי טיעון העד, אלוהים חמד לנו לצון ובכוונה תחילה הביא לבני ישראל במדבר סיני תורה שבכלל לא נראית כמו חיבור שנכתב במאה ה-12 לפנה"ס ממקור יחיד, אלא דווקא כמו חיבור שנראה כאילו נערך ממספר מקורות שונים בתקופה מאוחרת יותר.
עקב כך, העדות של בני ישראל כי התורה שבידינו היום היא התורה שאיתה נכנסו לארץ כנען, עדות זו מאבדת מהאמינות שלה ומוטלת בספק. זו הסיבה מדוע גם העדות לגבי ההתגלות בהר סיני מוטלת בספק, כי התגלות זו היא חלק בלתי נפרד מאותה עדות כוללת שנקראת: טיעון העד.
חשבו על כך: אם נרצה להאמין כי יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני התרחשו במציאות – כפי שעדות זו טוענת – נצטרך בהכרח גם להאמין כי התורה שיש בידינו היום כבר הייתה קיימת בזמן כניסת בני ישראל לארץ כנען במאה ה-12 לפנה"ס, וניתנה להם מאת ישות כל-יודעת! כדי להאמין בכך, יש לעקם את השכל לחלוטין, שהרי עיון בתורה עצמה מראה בבירור כי היא נכתבה רק בתקופות מאוחרות יותר, ממספר מקורות נפרדים. במילים אחרות: נצטרך להאמין כי אלוהים נתן למשה רבינו את חמשת חומשי התורה עם כל הכשלים והסתירות שיש בהם!
סיכומו של דבר:
אם התורה מלאה בסימנים המעידים על כך שהיא יצירה אנושית, ערוכה ומאוחרת לימי משה, אז אין ברירה אלא להטיל ספק בעדות שטוענת כי התורה כולה ניתנה מאת אלוהים לבני ישראל בימיו של משה. מכאן נובע כי גם ההתגלות במעמד הר סיני מוטלת בספק, שהרי התגלות זו היא חלק בלתי נפרד מאותה עדות עצמה!
כל האמור לעיל גם לשאר סיפורי התורה המתארים באופן שגוי אירועים בהיסטוריה האנושית, לדוגמה: סיפור המבול. אמנם בני ישראל שיצאו ממצרים לא היו עדים למבול, אך הם כן מעידים כי סיפור המבול ניתן להם מאת האלוהים. אך אם סיפור המבול – כפי שמתואר בחומש בראשית – לא היה ולא נברא, מדוע שנאמין לסיפורי האבות – אברהם, יצחק ויעקב – הרי בני ישראל לא היו עדים גם להם!
חשבו על כך: הסיבה היחידה מדוע הרבנים מאמינים לסיפורי האבות, היא לא בגלל שבני ישראל היו עדים לסיפורים הללו; הסיבה שהרבנים מאמינים לסיפורי האבות היא מפני שסיפורים אלה כתובים בתורה, ובני ישראל מעידים כי הם קיבלו את התורה מאת האלוהים וכל הכתוב בה הוא אמת. במילים אחרות: כדי להאמין לסיפורי התורה שבני ישראל לא היו עדים להם, יש לצאת מנקודת הנחה כי כל דברי התורה הם אמת, ובפרט כאשר התורה מתארת אירועים היסטוריים שכביכול התרחשו במציאות.
אך סיפור המבול הוא חלק בלתי נפרד מהתורה; לכן אם המבול לא היה ולא נברא, יש להטיל ספק גם במעשי האבות. כל אלה אינם יוצאים מן הכלל, שהרי בני ישראל מעידים כי קיבלו את כל התורה מאת אלוהים, וכל הכתוב בה אמת. אך אם יתברר כי המבול התנ"כי או יציאת מצרים לא התרחשו בדיוק כפי שהתורה מתארת אותם, אז כל העדות הכוללת של בני ישראל מוטלת בספק, וטיעון העד נופל.
סיכום
ברור כי האמינות של היהדות כולה כדת אמת עומדת על רגל אחת, והיא: הטענה כי יש בידינו מסורת רציפה מאב לבן, מסורת שהולכת אחורה דור אחר דור, עד לבני ישראל במדבר סיני. לפי טענת המסורת, בני ישראל קיבלו מידי האלוהים – באמצעות משה רבינו – את חמשת חומשי התורה, והם מסרו אותם לבניהם, וכן הלאה עד ימינו. חמשת החומשים שיש בידינו היום, אלו בדיוק חמשת החומשים שהיו בידי בני ישראל במדבר לפני הכניסה לארץ כנען. במילים פשוטות: ספר התורה נכתב על ידי משה מפיו של אלוהים במאה ה-12 לפנה"ס. לטענת היהדות, יש לנו מסורת רציפה על כך, וזו הדרך היחידה שבה אנו יכולים להיות בטוחים כי התורה היא תורת אמת, ולא נכתבה בידי אדם בתהליך טבעי כמו כתבי הקודש של שאר הדתות. אלא שאנו חייבים קודם לכן לענות על שאלה פשוטה:
אם לא היו אומרים לנו שתורה ניתנה לבני ישראל במדבר סיני, האם היינו מסיקים זאת בעצמנו מתוך קריאה בתורה עצמה? אם נניח שהיינו מוצאים היום את התורה באיזו חפירה ארכיאולוגית, האם היינו מגיעים למסקנה שכל הטקסט ניתן במאה ה-12 לפנה"ס ממקור אחד ויחיד, ישות כל-יודעת?
התשובה לשאלה היא: חד-משמעית, לא.
יש מגוון עצום של ראיות מובהקות שמצביעות על כך שחמשת החומשים – כלומר: ספר התורה שבידינו – לא נתחבר במאה ה-12 לפנה"ס מאת מקור יחיד, אלא דווקא נתחבר ממספר מקורות שונים בתהליך ארוך במאות השנים שלאחר מכן, כולל עריכה של המקורות, שילובם זה בזה, ואפילו שינוי הכתב עצמו.
כל הראיות הנ"ל מובילות למסקנה שטענת המסורת שגויה; במילים פשוטות: בני ישראל לא קיבלו את ספר התורה במדבר מאת משה, ולכן עדותם מוטלת בספק. לכן גם מעמד הר סיני מוטל בספק, שהרי הוא עצמו חלק מאותה עדות, והוא כתוב באותה תורה שעליה המסורת מתעקשת כי ניתנה לבני ישראל במדבר בימי משה.5
- להרחבה ראו בפרקים הקודמים: כאן, כאן וכאן [↩]
- על פי התורה, מגדל בבל התרחש לאחר המבול, והמבול עצמו התרחש לפני 4126 שנים. להרחבה ראו בפרק כאן. [↩]
- יש לציין כי השאלה בדבר המקור של כל השפות האנושיות עדיין פתוחה. נכון להיום אין ראיה ברורה שכל השפות התפתחו ממקור אחד קדום, למרות שהמחקר לא שולל את האפשרות הזו. אם אכן קיים מקור שכזה, הוא מוקדם הרבה יותר מאשר תקופת מגדל בבל. במילים אחרות, שאלת מקור השפות האנושיות עדיין פתוחה אך מגוון השפות האנושיות הקיימות היום לא התפתחו ממקור אחד משותף לפני כ-4000 שנים. [↩]
- ראו כאן וכאן. [↩]
- על פי רוב, המאמין הדתי לא שם לב לכשל בטיעון העד, כי הוא ניגש לנושא מכיוון הפוך: מלכתחילה האדם הדתי מקבל את טיעון העד לגבי מעמד הר סיני כטיעון תקף ואמיתי. לפי האדם הדתי, מעמד הר סיני בהכרח התרחש, כי בלתי אפשרי להמציא אותו (בהמשך נראה מדוע אפשרי בהחלט להמציא סיפור שכזה). אך ברגע שהאדם הדתי מקבל את טיעון העד מלכתחילה, כבר לא משנה אלו קושיות הוא ימצא בתורה, כל הקושיות הם ממילא רק לכאורה; מבחינת האדם הדתי זה כבר לא ממש משנה מה כתוב בתורה, כל קושי ניתן להסביר ולתרץ כי ממילא טיעון העד משמש בתור "פוליסת ביטחון" לתורה. [↩]