אז מה גורם לאנשים באמת להאמין כי העולם שטוח? (חלק חמישי ואחרון)

היזם ואיש העסקים אילון מאסק ידוע כמי שמתכנן ליישב את מאדים בעתיד הקרוב. בסוף שנת 2017, מאסק צייץ בטוויטר את השאלה הבאה:

מדוע אין אגודת מאדים השטוח?

השאלה של מאסק מעניינת:

למה גם מי שמאמין שהארץ שלנו שטוחה, אינו מאמין שמאדים שטוח? או כל פלנטה אחרת לצורך העניין…

מעבר לבדיחה הברורה על חשבונם של חסידי הארץ השטוחה, נראה כי מאסק למעשה רומז על תופעה פסיכולוגית. אם הבנתי נכון את מאסק, אז הוא רומז על האפשרות כי אם האנושות אכן תיישב את מאדים בעתיד, אז כנראה לא ירחק היום בו תקום גם במאדים עצמו: אגודת מאדים השטוח. כבר היום תוכלו למצוא חולצות מתאימות למי שרוצה להתכונן:

דרך אגב, האגודה הרשמית של חסידי העולם השטוח למעשה הגיבה בטוויטר לציוץ של מאסק, ותשובתם הייתה כי בניגוד לארץ שלנו, אנו יודעים בוודאות שמאדים אינו שטוח כי יש תצפיות המוכיחות זאת. אני לא צוחק, זה קרה באמת:

אוקיי, אז בואו ננסה לרדת לשורש הענין:

מה הסיבה שבגללה אנשים עדיין מאמינים כי העולם שטוח? איך זה יכול להיות?

כיצד – למרות כל הראיות(!) – יש עדיין אנשים שמשוכנעים באמת ובתמים כי הארץ שטוחה? חשוב להדגיש כי לא מדובר בהעמדת פנים, חסידי העולם השטוח משוכנעים באופן כנה לחלוטין בצדקת דרכם.

ככל הנראה, אין סיבה אחת ויחידה שמסבירה באופן מלא מדוע אנשים עדיין אוחזים בדבקות גדולה כל כך בדעות מיושנות ופסאודו-מדעיות. גם לא נראה כי מדובר בהכרח בחוסר אינטליגנציה, או יכולת הבנה מוגבלת. כפי שנראה להלן, ניתן להצביע על מספר סיבות במישור הפסיכולוגי-חברתי, שצירופן יחד מספק הסבר מתקבל על הדעת.

סיבה ראשונה: מי מושך בחוטים?

לחלק מהאנשים מודל העולם השטוח מאוד אטרקטיבי פשוט בגלל שיש למודל חוזקה אחת מאוד גדולה, והיא:

זו פלטפורמה מצוינת לפיתוח תיאוריות קונספירציה שונות ומשונות.

המודל משמש מעין מגנט שמושך אליו בקלות את אותם אנשים שנמשכים לתיאוריות שכאלה.

חשוב להדגיש: הקונספירציה היא חלק בלתי נפרד מהמודל! אם תפגשו אדם שמאמין שהארץ שטוחה, ולאט לאט "תדחקו אותו לפינה", בסוף זה תמיד – אבל תמיד – יסתיים בתיאור קונספירציה כזו או אחרת.

יש לזכור כי קל מאוד להיגרר לוויכוחים בלי סוף על תמונות מזויפות של נאס"א, פברוק הנחיתה על הירח ומה שלא תרצו… אבל אני מציע לנסות "לדלג" מעל כל הוויכוחים האלה, ולנסות לרגע לאמץ את האפשרות שאכן קיימת כאן איזו קונספירציה, ולנסות להבין מה ההשלכות של קונספירציה כזו. גם אם נניח לרגע כי הארץ באמת שטוחה, לא תהיה לנו ברירה אלא להכיר במסקנה הבלתי נמנעת: מדובר בקונספירציה בקנה מידה מטורף!

חשבו על כך: אין ברירה אלא להסיק כי קיימת איזו קבוצת צללים גלובלית נסתרת, המשקרת לאנושות כבר מאות שנים. קבוצה סודית זו מנצלת את כוחה העצום כדי לכפות על האנושות את הדעה השקרית כי הארץ כדורית. כדי לעשות זאת, קבוצה זו חייבת להשקיע הון עתק – סכומים אסטרונומים ובלתי נתפסים – כל זאת כדי לייצר שלל נתונים כוזבים נון-סטופ. להלן רשימה חלקית:

• שיגורי לוויינים זו הצגה אחת גדולה; כל צוות הפיתוח של חברת SpaceX יודעים שהעולם שטוח, והם למעשה מסתירים זאת. איתן סטיבה, הישראלי הראשון שביקר בתחנת החלל הבינלאומית, הוא גם סוכן סמוי שלהם. אם תשאלו אותו על המסע שלו לחלל, הוא יגיד לכם שהארץ כדורית, אבל הוא משקר!
• סוכנויות חלל במדינות שונות בעולם – כולם ארגוני קש, ושלל הפרויקטים שהם מפתחים חסרי כל ערך. פרויקט החלל השאפתני של סין – שכתבה עליו תוכלו לראות כאן – הוא למעשה עבודה בעיניים.
• גם ישראל שותפה לקנוניה: זוכרים את השיגור לירח של החללית בראשית על ידי SpaceIL? זו מתיחה.
• כל הטייסים של כל חברות התעופה, כולם יודעים את האמת – הארץ שטוחה – אלא שכולם סוכנים של אותה קבוצה מרושעת ולכן הם משקרים.
• הצנחן האוסטרי פליקס באומגרטנר, שצנח מגובה של 40 ק"מ(!) מעל כדור הארץ, לא באמת עשה זאת. אין ספק כי הסרטון שמתעד זאת מבויים (דרך אגב, הסרטון פסיכי לגמרי, שווה צפייה).

הרשימה הזו היא רק קצה הקרחון… וזה לא סוף הסיפור: קבוצה שטנית זו מפברקת תחומי מדע שלמים, כגון: פיזיקה, גיאולוגיה, אסטרונומיה, קרטוגרפיה וחקר האקלים, ודואגת לדחוף אותם למערכות החינוך והאוניברסיטאות. תלמידי תיכון וסטודנטים מוזנים באופן קבוע בנתונים כוזבים כדי להמשיך ולתחזק את השקר הזה.

אתם מבינים מה זה אומר? גם אם נתעלם מכל שאר הראיות כנגד המודל השטוח, עצם הדרישה לקונספירציה בקנה מידה גדול כל כך, היא לכשעצמה דרישה בלתי אפשרית לחלוטין. זו התכונה המובהקת ביותר של קונספירציות: ככל שמעורבים בה יותר אנשים, כך הסיכוי של הקונספירציה לשרוד לאורך זמן הולך ופוחת. יש אפילו מודלים מתמטיים – ראו למשל בקישור כאן – שאף מֵכַּמְּתִים את הסיכוי הנ"ל בהינתן מספר האנשים המעורבים בקונספירציה: מעל 1000 אנשים פחות או יותר, הסיכוי של הקונספירציה להחזיק מעמד לאורך זמן שואף לאפס.

אמנם, חייבים להודות שכל העסק מפתה ומושך… יש תגמול פסיכולוגי לא קטן להסתובב בעולם ולחשוב שאתם חשפתם את הבלוף הגדול, השקר שכל העדר נגרר אחריו. חשבו על כך: בעיני עצמם, חסידי העולם השטוח הם המוֹרְפיוּס, הטְרִינִיטִי והנִיאוֹ של המטריקס שבו אנחנו חיים.

יש בזה קסם, לא ככה?

סיבה שנייה: סמוך עלי, אני מבין בדברים האלה…

סיבה נוספת שניתן לחשוב עליה נובעת מאפקט קְרוּגֶר (Dunning-Kruger effect), אפקט פסיכולוגי הקושר בין מידת הביטחון שיש לאדם בתחום מסוים, לבין כמה בפועל גדולה מידת ידיעותיו באותו תחום. במבט ראשון, היינו מנחשים כי מידת הביטחון צריכה לעלות באופן הדרגתי ומונוטוני עם הידע. במילים אחרות: עם צבירת הידע בתחום מסוים, משתפר גם הביטחון, לא כך?

בפועל, זה לא מה שקורה. מחקרים הראו כי הקשר בין מידת הביטחון למידת המומחיות הרבה יותר מורכב:

• שלב ראשון: מתברר כי רמת הביטחון עולה בצורה חדה – וככל הנראה חדה מדי – כאשר האדם יודע מעט יחסית בתחום מסוים, ודווקא משום כך הוא בטוח שהוא יודע הכל! במילים אחרות: קל מאוד להגיע לרמה גבוהה של ביטחון עצמי מופרז, לא מבוסס ולא מוצדק; עם יד על הלב: כמה פעמים נתקלתם במומחים בעיני עצמם המשוכנעים לחלוטין בדבריהם, כשברור שהם יודעים מעט מאוד על הנושא שעליו הם מדברים?
• שלב שני: מי שמצליח לעקוף את נקודת הביטחון המופרז וממשיך ללמוד, דווקא מגלה כי לפתע הביטחון הגבוה שלו מתערער; לפתע האדם מבין כמה מעט הוא יודע על התחום וכמה עוד יש לו ללמוד! כעת המגמה מתהפכת: הביטחון דווקא ממשיך לרדת עם הלמידה, ויכול אף לגרום למצב של ייאוש עד כדי פרישה מתהליך הלימוד כולו!
• שלב שלישי: מי שמצליח לעקוף גם את השלב הזה, מגלה כי הביטחון חוזר ועולה בהדרגה עם צבירת הידע, ובסוף התהליך האדם כבר הופך למומחה; אלא שהפעם הוא אינו מומחה בעיני עצמו בלבד: הביטחון שלו מבוסס, ומשקף ידע מוצק.

את כל התהליך הנ"ל ניתן לסכם יפה בגרף הבא:

ברור כי גם כאשר האדם הופך להיות מומחה בתחום, הביטחון אינו הופך להיות עיוור וחסר פשרות. סוף כל סוף, יש מחלוקות גם בין מומחים, ועל כן יש לשמור תמיד על ראש פתוח ויושר אינטלקטואלי, כדי לאפשר שינוי דעה במידה והראיות מצביעות על כך.

ככל הנראה, אלו המאמינים שהארץ שטוחה, פשוט בטוחים מדי בעצמם באופן מופרז וללא הצדקה. אנשים כאלה נמצאים בנקודת השיא בחלק השמאלי של הגרף למעלה, על פסגת הר הביטחון המופרז.

הנה דוגמה קלאסית בשבילכם: צפו בסרטון הזה שפורסם ביוטיוב, בו בחור חביב "מוכיח" – על ידי ניסוי! – כי הארץ שטוחה, ונסו לחשוב מה הוא עושה לא בסדר. ניחשתם נכון, הוא מפספס ב-ע-נ-ק, ובקישור כאן אני מרחיב על כך.

סיבה שלישית: מפלצת המדע המאיימת

לא די באפקט קרוגר כדי להסביר את התופעה בכללותה. אם נשיב לב לתקופה שבה האמונה כי הארץ שטוחה קמה לתחייה מחודשת, נראה כי לא מדובר בצירוף מקרים.

יש לזכור כי עוד ביוון העתיקה, מלומדים כגון פיתגורס, אריסטו ותלמי, הבינו כי הארץ היא כדורית, בניגוד לתפיסה החושית המעידה כי הארץ שטוחה. ההבנה כי הארץ כדורית התפשטה די מהר, וניצחה יחסית בקלות את התפיסה הקדומה יותר. במשך מאות השנים הבאות – ואף בתקופת ימי הביניים – היה נראה כי תפיסת הארץ השטוחה הולכת ונעלמת לגמרי. למעשה, חסידי הארץ השטוחה בימינו אינם מייצגים המשך של איזו תנועה נפוצה בימי הביניים; להיפך, בימי הביניים האמונה כי הארץ שטוחה נכנסה למצב של תרדמת.

אלא שאמונה זו קיבלה תחיה מחודשת באמצע המאה ה-19, בניסוי מפורסם שערך הסופר האנגלי סמואל רובת'האם. בניסוי, רובת'האם התקין מוט על גבי סירה, והסתכל דרך משקפת על קצהו העליון של המוט, תוך כדי שהסירה מתרחקת אל האופק בתוך תעלת מים מישורית לחלוטין באורך של כ-10 ק"מ. אם הארץ אכן כדורית, אז ברור כי קצהו העליון של המוט צריך בשלב מסוים ליפול מתחת לקו הראיה של הצופה. אלא שלמרבה הפתעתו של רובת'האם, המוט לא עשה זאת, אלא נשאר בגובה זהה! הארץ אכן שטוחה! די משכנע, לא כך?

רובת'האם כמובן ראה בכך הוכחה לכך שהארץ שטוחה, אך הבעיה שלו הייתה פשוט חוסר מקצועיות. הניסוי שלו לא תוכנן כראוי, וכלל רעשי מדידה שרובת'האם לא טרח לנטרל. אם תרצו לדעת יותר פרטים על הניסוי ומה בדיוק לא תקין בו, הכנתי לכם סקירה מורחבת יותר בקישור כאן, כדי לא להעמיס על הפוסט. כצפוי, הניסוי של רובת'האם שוחזר כראוי וכמובן שהתוצאות עמדו בהתאם למודל הארץ הכדורית. מכל מקום, העיתוי שבו התרחשה התחיה המחודשת הזו – אמצע המאה התשע עשרה – אינו מקרי, ועל עובדה זו אני רוצה להתעכב.

חשבו על כך: אדם שחי באירופה במחצית הראשונה של המאה ה-19, ראה במו עיניו את השינויים האדירים שחוללה המהפכה התעשייתית, מהפכה שקצרה בהצלחה את פירות המהפכה המדעית שלפניה. בעיני אנשים מסוימים, המדע והטכנולוגיה הפכו לדבר שיש לפחד ממנו; תחומים שלמים במתמטיקה ובפיסיקה הפכו להיות מופשטים מדי, מסובכים להבנה. כל הידע הזה תורגם על ידי התעשייה ליצירה של מכונות מורכבות, מפלצתיות בגודלן. 

ייתכן כי הניסיון להוכיח בכל דרך אפשרית כי הארץ שטוחה, נראה – לפחות בהתחלה – כניסיון לייצר סוג של אופוזיציה אל מול המדע המודרני, סוג של ניסיון לחזור למציאות "פשוטה" יותר, כזו המסתמכת רק על החושים בלבד.¹ לאנשים מסוימים, המדע הפך למערכת מאיימת שיש להתבטל בפניה, להיכנע לה. במוחם של אותם אנשים התרוצצו שאלות מאוד מטרידות:

• איך אני, האדם הפשוט, יכול להאמין לכל התגליות של המדע שמתפרסמות חדשות לבקרים, באופן שוטף?
• האם אני ערכתי את הניסויים? האם אני ווידאתי כי התוצאות לא סולפו? האם אני בדקתי כי המסקנות אכן עומדות במבחן השכל הישר? כמובן שלא.
• יש לי חושים, וכל אלה אומרים לי שהארץ אכן שטוחה, מדוע שלא אסמוך על החושים שלי עצמי? מה עדיף, לסמוך על קביעתם המפוקפקת של אחרים?

די ברור כי אותם אנשים מצאו במודל הארץ השטוחה כלי שבאמצעותו יוכלו לנהל מלחמה מול השיטה המדעית, להראות שגם המדע טועה טעות חמורה. למעשה, מודל הארץ השטוחה הוא כיסוי לשאלה בסיסית הרבה יותר:

האם בכלל אפשר לסמוך על ראיות מדעיות שהושגו על ידי אנשים אחרים, ואנחנו לא בדקנו אותם בעצמנו?

חסידי הארץ השטוחה סבורים שאי-אפשר. התוצאה של הגישה הנ"ל קצת עגומה:

חסידי הארץ השטוחה יצטרכו לשחזר בעצמם את כל הישגי המדע המודרני כדי להשתכנע שהארץ כדורית.

מכל מקום, חסידי העולם השטוח לא נכנעו ואמונה זו נשארה יחסית על אש קטנה במשך השנים. אלא שבעשורים האחרונים, האמונה בארץ השטוחה קיבלה תנופה משמעותית, הודות לפיתוח המואץ של המדיה, האינטרנט, והרשתות החברתיות. כל אלה יצרו מצב שבו קל מאוד לכל אדם להביע את דעתו ולהפיץ אותה לקהל רחב מאוד, יכולת שהייתה יחסית מוגבלת בתקופות קודמות. הרשת מלאה בתמונות וסרטונים המתארים כל מיני ניסויים שמוכיחים כי הארץ שטוחה. בדומה לניסוי הסירה שראינו לעיל, לא תמיד קל למצוא את הכשל בניסוי, ולא מעט אנשים יכולים להשתכנע בטעות כי הניסוי תקף.

סיכום

אם הגעתם עד כאן, זה אומר שאתם רצים למרחקים ארוכים. לאחר חמישה פוסטים בנושא העולם השטוח, אני מאוד מקווה כי השתכנעתם כי אנחנו לא חיים על מטבע. גם אם היה ברור לכם כי האמונה שהעולם שטוח שגויה, אבל לא ידעתם איך להתמודד עם שלל הטיעונים שמעלים חסידי המודל השטוח, אז אני מקווה שעכשיו יש לכם.

1. זו למעשה הגישה שהציג רובת'האם עצמו, והוא קרא לגישה זו: Zetetic Astronomy. [↩]